| איך משני מכוערים ופסיכים כמונו יצא ילד כזה יפה ורגוע? והאם זה יצליח לנו שוב? |
| 12/2011
קננת
קמנו בשבת בלי שום תיכנונים, למרות שכבר בשישי בערב התחילה לי הגירוד הזה, שצריך לסדר את המחסן, קרי, חדר הכביסה, אליו דוחפים כל דבר שאין לו קיטלוג בשום חדר אחר בבית.
אז אחרי ארוחת בוקר של ג'חנון ומיץ תפוזים סחוט טרי - התחלנו לרוקן.
היות ואתם לא מכירים את הנושא ולא חזיתם בפלא, אני אתאר בקצרה את מה שהוצאנו משם:
ארגזים של בגדי ילדים
ארגזים של צעצועים
שקיות ענק של בגדים שלנו
2 מזוודות מלאות מסמכים ותמונות
שמיכות ומצעים
ספרים
שונות
ג'אנק
ג'וקים מתים
את הצעצועים מיינתי לתרומה ואת מה שנשאר סידרנו לפי "נושא" (צעצועים תינוקות, צעצועי עץ, צעצועי פלסטיק, מכוניות, חיות וכלי נגינה) הילד היה כמובן מאושר למצוא צעצועים ישנים שלו וזה העסיק אותו כל הבוקר. בסביבות 11, באופן מפתיע, הסבתא לקחה אותו לאיזה בן דוד שהוא לא ראה הרבה זמן והוא היה ממש מאושר מהעניין. וגם אנחנו! הייתם יכולים לחשוב שננצל את הרגע לסקס פרוע ומין אלים, אך לצערנו כל המחסן היה כבר מפוזר ברחבי הבית, ואפילו המקומות הקינקים היו תפוסים על ידי שקיות. כך שלא היה מקום להסחות דעת. תרתי משמע.
את הבגדים העברנו לשקיות ואקום ודחסנו לארון איחסון, לא לפני שהוצאתי משם לא מעט שקיות כי אחרי שמיינתי כבר את כל בגדי הילדים בבית, הגעתי למסקנה שאני לא מוצאת את ה- NB!!! קצת בעיה בהתחשב בעובדה שאני צריכה ללדת עוד חודש בערך. אחרי שמצאתי אותם מאוד התפלאתי איך יש לי רק 6 חליפות ו4 רגליות. בערך. הכול לשווא. לשווא!
ואת המסמכים ישבנו ומיינו, רק היה חסר נרות ריחניים ומוזיקה רומנטית ברקע, תאמינו לי. מה לא היה שם - יומנים מכיתה ט' ומכתבים מהצבא ופתקים מ-2005, ומסמכים רפואים ובנקיים וצבאיים ומשטרתיים (בעלי היה שוטר פעם) ועוד ועוד ועוד. שתי מזוודות ענק! תפנימו! לא טרולי חמוד לצימר. הוצאנו מהעסק הזה 3 שקיות זבל גדולות, והיינו צריכים לשרוף אותן בחצר בגלל החומר הבנקאי והחומר המסווג. החלק המרגש במיוחד היה למצוא מכתבים מהאקסית המיתולוגית שלו, שהיתה דביקה לחלוטין ויותר מידי משתפת, אם יורשה לי לציין.
וכך, עמדנו מול המדורה המאולתרת שלנו והספדנו תקופה, או תקופות יותר נכון. אבל הסכמנו שבכל זאת - צריך לפנות מקום, לא? ושתינו קפה ואכלנו עוגיות ודיברנו בנחת, ואז הילד חזר וכל הפרוצדורות הנלוות.
הבית עדיין נראה מבולגן לגמרי ויש עוד מלא דברים לעשות, אבל לפחות עשינו קצת מקום.
הילד אגב מאוד מאוכזב שאין חדר לתינוק. בעיקרון התינוק ישן איתנו בחדר לפחות בשנה הראשונה, אז אין יותר מידי מה לעשות, כן? אבל מסכן הילד, ראה אותנו מסדרים מסדרים מסדרים, הוא קולט את הבלאגן בכל מקום, וחדר לתינוק - אין. שגענו אותו... חחח כשהוא חזר מהביקור הוא שאל אותי "אמא מה סידרתם בבית?" ואני עם הציניות שלי עונה אוטומאטית "מה לא סידרנו בבית" אז הוא מייד תיקן את עצמו "אמא מה לא סידרתם בבית" 
מזל שאני ביום חופש להשוות לבית קצת ציוויון של בית. סדום ועמורה פה, נשבעת לכם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
songo