הוא מדבר ולאט לאט מגביע את קולו
היא מנסה להכניס מילה והוא עוצר אותה בצעקה
המרימה את הבית
"אוי תשתקי כבר"
מנסה פעם נוספת ולא מוותרת
אבל גם הוא לא.
צועק, צורח, צווח
ואני מתחננת שיראה טלוזיה, יראה משחק כדורגל, יקרא עיתון,
אבל הוא לא,
הוא עולה למעלה צועק מחומם ומרוגז הצעקות
נגמרות בתריקת
דלת.
הבית שקט עכשיו, הכל נגמר
אבל איך האווירה בבית תהיה מחר?
מנסה לקרוא את הספר והמילים נכנסות לראש
ויוצאות מימנו באותה הקלות.
מנסה לקרוא להבין מה קורה ואז אני מבינה שאני
שוב ושוב קוראת את אותה השורה.
הדמעות זולגות בלי הפסקה למרות שהמלחמה בבית ממזמן כבר נגמרה.
אמא ואבא שלי,
ריב בין הורים אתם בטח כולכם מכירים,
אני שונאת אותם על זה על איך שהם מגיעים אליי אם הבעיות שלהם
מה אני קשורה תפסיקו לגרום לי לבכות על הבעיות שלכם!
ועוד איזה בעיות על שטויות!
אמרתי לאמא שלי שאני רעבה ושאלתי מה אני יכולה לאכול היא הציעה כל מיני דברים
ואמרתי שלא מתחשק לי,
נכנסתי לחדר והתחלתי לקרוא היה שקט לא שמעתי לחשושים לא כלום
ופתאום אבא שלי התחיל לצעוק.
אני אוהבת אותו אבל הוא מיושן מאוד בדעות שלו,
האישה צריכה להיות בבית ולהכין אוכל וזהו!
הוא האשים אותה שהיא עצלנית ושהיא לא מכינה אוכל "אפילו הבת שלך רעבה, תתביישי לך"
רציתי לקבור את עצמי,
אני?
אני התחלתי הכל?
הייתי צריכה לשתוק ולא להגיד כלום!
מה יצא לי מזה שאמרתי "אני רעבה"?!
כלום!
הוא עלה למעלה כולו מחומם ואמר:
"לכי תחנקי אם האוכל שאת מחממת"
כל כך רציתי לצאת החוצה ולהגיד לו שיעזוב אותה שהיא עושה מלא "שאתה לא פה
ואתה לא יודע הכל".
אבל לא,
שמרתי מרחק,
שמרתי על עצמי,
לא כדי להתערב אמרתי.
התחלתי לבכות,אני יודעת שהם לא יתגרשו או משו אבל עדיין לא אני החלטתי לבכות, מה לא?!
אמא שלי באה אליי ואמרה לי "את יודעת שזה לא באשמתך נכון?"
אמרתי שכן אבל שיקרתי,
ידעתי שבמקום מסויים זאת כן הייתה אשמתי.
אבא שלי הלך לישון ואמא שלי נישארה בסלון היא אמרה שהאווירה למעלה לא נוחה לה,
מי לא היה מבין אותה?!
אני מפחדת להיות בבית כשהוא יחזור מהעבודה,
יש מעיין ערפל שחור ועבה מעל כולם רע לי פה עכשיו!
בבקשה תדברו איתי תגידו משו לא משנה מה!
משו!
עריכה:6\25
ההורים שלי לא מדברים
פתחתי טבעת נגד אנורקיסה
אני ישמח עם תרשמו...
אנטי אנורקסיה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-סודית-
