"החורף הולך וקרב"

ארתור !!! ארתור!!!" קראה מורגיין לה פי.

"מה עכשיו, מורגיין?" שאל ארתור, בשילוב של קוצר רוח ואהבה מרובה. כל בוקר, כשארתור היה ממהר, לצאת מהבית, מורגיין תמיד הייתה עוצרת אותו שנייה לפני שהוא היה יוצא מהדלת.

"אל תלך, בבקשה." בקשה מורגיין," אני לא רוצה להישאר כאן לבדי"

"אבל מורגיין, את יודעת שאני חייב ללכת ושאני לא יכול להישאר כאן."

"אוף, בבקשה ארתור."

לא מורגיין, אגיד ללנסלוט שיבוא וישעשע אותך."

"אוקי ארתור, תחזור מהר."

"להתראות לך מורגיין" אמר ארתור ופנה לעבר הדלת, אך לפני שהספיק אפילו לשים את ידו על הידית של הדלת, קפצה עליו מורגיין בחיבוק ענק.

"תהנה ארתור" אמרה וחיבקה אותו חיבוק דוב חזק במיוחד.

"אוקי מורגיין" אמר ארתור, ופרע את שיערה בשובבות, ומיהר לצאת מהבית לפני שמורגיין תעכב אותו יותר.

מורגיין נותרה לבדה עכשיו, עד שחברו של ארתור, לנסלוט יבוא.

היא לא רצתה להישאר לבד בבית, היא פחדה להיות לבד בלי ארתור, אחיה הגדול.

בנתיים כמו תמיד, הדבר הראשון שמורגיין הייתה עושה כשאתור היה משאיר אותה לבד, היה לקחת מחבת ולבדוק אם יש מפלצות או שדים בכל הארונות בבית.

גם הפעם מורגיין לקחה את ג'רי (המחבת החביבה עליה. או שבעצם עלי להגיד חביב, כי ג'רי היה בן.) ופנתה לעבר הסלון.

אני מניחה שלתאר את הסלון של בני משפחת פנדרגון יקח לי שנים, ולכן אתאר בקצרה את הסלון.

הסלון  היה מרוהט בארונות עץ גדולים ועתיקים,  היו חרוטים בהם כל מני דרקונים ועצים. מורגיין תמיד אהבה להביט בהם ולדמיין עולם שלם, עם המון עצים, שגזעם חום כהה, ועליהם ירוקים, הם תמיד גרמו למורגיין להרגיש מאושרת. הדרקונים של מורגיין לא היו מפחידים כמו הדרקונים בסרטים, הם היו נחמדים, וצבעם בד"כ היה כחול. הם אף פעם לא נשפו אש, ולא צווחו או גרמו להרס.

האח הייתה ענקית, והמסגרת שלה הייתה בצבע אדום בורדו. כשארתור היה בבית, האח תמיד דלקה, ומורגיין הייתה יכולה לשבת שעות לצד האח, ולהביט באש השורפת את העצים. גם אז, דמיונה של מורגיין היה עובד, והיא הייתה מדמיינת עולם מלא שלג, וטירה, ובה נסיך ונסיכה מכשף ומלכה.

הנסיך ונסיכה שבדמיונה, היו פוצחים בריקוד, בעוד המלך והמלכה, הביטו בהם במבט משועשע. על החלון תמיד היה שלג, הם אף פעם לא פתחו אותו. אבל ככה מורגיין אהבה אותו, היא אהבה את הצבע הלבן של השלג, ואת הקור שהגישה כאשר הייתה שמה את ידה על החלון.

על השלג, רוקדים נסיך ונסיכה.

ומביטים בהם משועשעים, מלך ומלכה.

מצאתי את זה פתאום, כשחיפשתי משו, והחלטתי לשים את זה. אין לי מושג למה. O:

נאמ. כבר המוןן זמן לא באמת עשיתי פוסט רציני, לא שני הולכת לעשות אחד עכשיו, אבל וואטאוור.

בוקר טוב עולם (:

אעא, אני נורא נורא מוטרדת :S

ואני לא מצליחה להרדם בלילה.

וזהו.