בחוץ, מעבר להרהורי הלב,
ומחשבות הלילה,
הסתער היום החדש באכזריות על הרחוב הקטן והשוקט.
היום המרוסס אגלי טל, העטוף ערפילי בוקר,
הפציע וכבר החל להישרף בשמש שעלתה בזחיחות דעת
מעבר למזרח.
בשמיים בהירים, קרניים מלטפות, ציוץ ציפורים
ותחושת אושר שעולה ומציפה את כל גופי.
כך אני רוצה להתעורר. כל בוקר מחדש.
הולך להיות לי שבוע לא קל,
שבוע שבו אני עוצרת את התנופה,
עוצרת כדי להירגע, להסתכל סביב,
ולתוכי פנימה.
ולהיות שלמה.
לעשות את הדברים הקטנים שאני אוהבת.
ולהשיג את המטרות שייחלתי להן.
המטרות שייחלתי לעצמי,
המטרות שייחלתי לי ולך.
תשלח הודעה..
תראה לי שלמרות הכל אכפת לך,
ואתה עומד מאחורי המילה,
תסמוך עליי שנשפר את הקשר הזה, יחד.
שנלך עד הסוף..
שיהיה שבוע טוב,
מלא בכוחות מחודשים!!#
כבר כמה לילות שהשמיים בהירים,
הילת הירח מאירה למרחקים,
ואני נושאת עיניים,
ודמעה נושרת על הלחי, געגועים.
אנחת ייאוש קלה,
סיגריה וספל עם שתייה חמה..
בינתיים, אני שורדת.
היום הייתה לנו באולפן סדנת כוריאוגרפיה
עם כוריאוגרף בשם סהר עזימי, לאחר מכן
גם ראינו את המופע שלו, עם דידי ארז.
לראות את דידי ארז מהלך באולפן שלנו הייתה גאווה,
ישר זיהיתי אותו ונעצתי מבטים בלי כוונה,
הוא עצר, חייך חיוך מבין ואמר שלום עדין.
"אהלן, דידי ארז, תענוג לראות אותך פה אצלנו"
ומהר לקחתי את רגליי, מהמבוכה..
מראותי אותם על הבמה,
אחרי הסדנה איתם, ההתפרקות מכל הזוהמה,
מהריקוד עם כל הנשמה,
לא יכולתי להפסיק למחוא כפיים.
שיבואו עוד ימים טובים שכאלה, ורבים ככל שאפשר.
"הייתי נותן הכל. לא לחשוב יותר, לרגע אחד שקט לנשום.."
לנשום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
