קשה להפנים דבר כזה =(
איך זה יכל לקרות בכלל?
מה אין לי ראש על הכתפיים?! מפגרת...
שונאת את הטיפשות שבי.
רק לבכות ולקוות לטוב,
אין דרך חזרה.
בעזרת ה' הכל יהיה בסדר.
בלי טעויות יותר...
רוצה חיבוק, רוצה שאמא תושיט יד ותיקח אותי
למקום יותר טוב.
שתשכיב אותי לישון כמו פעם ואני אתעורר לבוקר חדש,
לחיים אחרים, טובים יותר.
ורק לפני שבוע דודה שלי אמרה לי תשמרי על עצמך..סתם כך משום מקום.
מאיפה היא ידעה, אולי היא חזתה הכל?
מין בלקאאוט, לא מבינה מה קורה ותוך שניה הופ והכל נגמר כבר.
צריך ללכת הביתה ולבכות על הטיפשות.
ואין אף אחד שיעזור...
=(
אני אוהבת אותך, את יודעת את זה.
רבנו על שטות..אני צריכה אותך עכשיו כל כך..
קשה לי, בבקשה תעזרי לי...