היום אשטוף ממני הכל.
את שהיית קם בשעה שהייתי נכנסת לחדר,
חיוך רחב נמתח על שפתיך,
ועינייך זוהרות הן,
ועורך השחום זורח במין הילה קסומה, לבנה.
עידודיך האוהבים בשעת צרה,
את ידך החובקת עוטפת אותי בתוכך,
ויותר מכל, אשטוף ממני את היום ההוא שבו הכל תם.
את הזיוף.
את העובדה המרה מכל
את אשר שיטית בי,
וצרבת צלקת עמוקה לאורך גופי
שאיש לעולם לא יצליח לרפא,
ואני, לעולם לא אחלים.
אשטוף את הטוהר והקדושה,
שהיו טרם נכנסת לחיי.
את התמימות והאמון העיוור,
אשר לא ישובו עוד לעולם.
היום אשמע את שאגת הרעם בתוך הורידים,
ארגיש את הברק מתנפץ לרסיסים על עורי הלבן.
אצרח שמבקשת מחילה אני, אך לא מצטערת.
שברי הזכוכיות מאמש יפצעו את רגלי היחפות,
הגשם יצרוב את עורי.
אשפשף את עורי עד שיאדים ויחתך,
עד שישרף כמו ליבי.
אך היום זה היום,
בו אשטוף את הכל.
בגשם זלעפות אעמוד ברחוב השומם,
ארים ראשי אל על ואעצום עיניי.
אתפלל למחילה על ששמתי אמוני בידך
ואשטוף אותך ממני,
עד לפעם הבאה.
את האמון שלי בבנאדם אחר יהיה לי קשה לשים
סמכתי עליך בעניים עצומות
ואתה שיחקת סתם עוד משחק...
בקיצור היה ונגמר
חחח 3 שנים שאת כבר לא חברה שלי..
בקושי שלום את אומרת
עכשיו את נזכרת שהיינו חברות?
שטוב לי ואני מאושרת
תכלס...היינו חברות טובות..ואת יודעת שאני תמיד יאהב אותך ויעזור לך בכל מה שתרצי
אבל לפגוע בעצמי בגללך?
לא...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
