כשתלך,
אניח זר פרחים על המיטה
כאות לאהבתנו שגוועה
וכמו על קבר טרי
אחתום בנשיקה,
אומר דברי קינה
אקרע ממני החולצה
עד שאקום שוב לתחיה.
וכשתלך,
אמחוק את כל אותן תמונות
שהעלו בי זכרונות.
ומתוך אבק שריפה,
יצוץ לו זיכרון נמחה,
של פתק אהבה שלך,
אותה אחת שכבר הלכה.
כשתלך,
אכתוב מאות שירים
שיהוו לי השערות וסיפורים
על כאבים מרים, על זרי קוצים,
על מה שכבר איננו,
אינו בין החיים.
וכשתלך,
אבכה מליון דמעות,
על כל הטעויות.
ואיפה לא נהגנו כשורה?
איך וויתרנו? ובשביל מה?
כשתלך,
אבין אני,
שאתה,
כבר לא שלי.
כשתלך,
אפסיק לבכות,
כי הלכת ממני ולא אליי
לקחת לי אותך.
את מה שאי אז נקרא חיי.
אני אוהבת אותך
לא רואה את החיים שלי בלעדיך
בבלוג זה
בכל הבלוגים
