לא רציתי שהפוסט הדיכאוני ההוא ישאר כאן.
הכל בסדר עכשיו,ולמדתי לשים זין על מצבים כאלה,לא אכפת לו ממני,גם לי לא אכפת ממנו.
אחרי שיחה שהייתה לי אתמול,הבנתי עד כמה אמא שלי חשובה לי,וכמה שאני רבה איתה וכועסת עליה,אין אדם יותר חשוב לי בעולם ואדם שאני מעריכה. לעומת זאת האידיוט,בעיני מאבד כל כך הרבה מערכו,שלא לדבר על זה שאת התואר אבא הוא גם עומד לאבד.
טוב בכל מקרה,תחייכו,תעריכו את החיים ואת האנשים שמסביבכם,
ואני זזתי לפארק עם אחי הקטן.
(אני לא באמת אדם של קלישאות XD)
צ'ימו,אולי.