כמה פעמים?

גלים של כיפור באויר, שבירת החום לטובת משבים קרירים וצוננים של התחלה חדשה, עונה חדשה.

רגע של לארוז כמה דברים בלי להכביד ולצאת לדרך

בלי חוקים

בלי אשרות

בלי אישורים

בלי עקבות.

כמה כמה זמן אני רוצה לעזוב פה, ולמה לא פשוט הדבר כמו בהודו, ששם עולים על אוטובוס או רכבת ואחרי יום מגיעים ליד מקומטים איך מוכנים לבא?

למה אנשים מכבידים פה עם חליפות ובירוקרטיות

האם אדע שובע למסע או אלו הם חיי? לחקור.

איך אוכל להביא עלי פרנסה

המבט שלי בעיניים

שאלתי את עצמי אתמול

האם את באמת מאושרת?

כיפור והתקופה הזו גורמת לי להביט פעם אחת ישר ולא להסב מבטי לצדדים או הישחי דעת שונים.

אני חסרה באהבה במימוש עצמי בפריחה.

לא אוכל להשיב על שאלה זו כעת אלא לו בלבד שאמצא את אשר ליבי קורא אליו.

למדתי מנסיוני עם מטפלים שברגע שצצה מחשבה ומציפה את התא המרכזי במודע, לאפשר לה להיות ולנזול החוצה

הצפון עולה לי לראש, רמות, הכנרת, מושב לא ידוע וירוק בהרי הגולן עם נוף קסום

הרים שמעצימים לי את הבפנים וטוענים לי את האנרגייות

וירח אחד.

המחשבות על השקט.

הרי כשהייתי בתלאביב כבר אז רצתי לברוח לטובת הירוק צפונה- ידעתי שזהו תקופה של רעש ועוד לא הרבה אמצה איתה

ושוב אני בעיר הגדולה ושוב הלב רוצה להסתלק לטבע לפשטות למבחר עצום אבל לא

לעשות בחירות

אני ממש מרגישה שהנה אנוכי הפאסיבית אין לי ברירה אלה לקחת החלטות

חשבתי על דסי על התקופה שהיתי כה מאוהבת בה ילדה בת 17 והיא אשת העולם.

חשבתי איך תמיד היא היתה נכנסת לבקר, איך תמיד הייתי קופאת מהתרגשות, זורחת מאושר אליה בין ערימות הכלים שהייתי צריכה לשטוף

רציתי אותה רציתי שתלמד אותי. איך לגעת בה איך להיות חופשיה עם האדמה שמתחתי.

רציתי לפרוח איתה. אבל היא לא ראתה בי הרבה יותר מילדה שסובבת סביבה. אני לא באמת יודעת מה עבר לה בראש אבל כך זה הרגיש..

רציתי להיות חופשיה כמוהה רציתי להיות היא.

לא הרבה אחרי החלטתי לעשות את שערי כשלה. ראסטות. אני גם נגעתי בכמה אנשים שעשו בעקבותיי. זה מדבק הישמרו:)

חשבתי עליה ועל המסלול שעברה פה, למעשה מעולם לא הנחתי לזה. קראתי את הספר בעקבותיה ששימש לי כתנ"ך.

אני רוצה עדין לטייל בחוות פה בארץ הפראית הזאת.

רוצה עדין להיות קלילה

רוצה לפרוץ מתוך הקליפות שהעיר תווה בי.

אני מנסה להסתכל על ההישגים שלי כאן, להביט מקרוב

למדתי לדבר איתם

שיחת חולין מוזרה נידוב יתר של מידע.

ראיתי שהכרתי כמה חברים, 

אבל חוץ מאחד לא באמת באמת

כי כשאמרתי להם בקרוב אולי אמשיך אף אחד מהם לא מחה ודרש אותי להישאר.

השגתי ג'ובים וכשאחזתי בהם התפוגגו כמו שהגיעו.

השגתי בחורות במיטה שכל אחד היה יכול לחלום עליהן..

השגתי ליטופי אגו

השגתי השראה וניואנסים קטנה של השפה

השגתי משפחה חדשה שאני מסרבת להכיר בה כי אני מרגישה בעזרתה בודדה יותר. כאשר אני מבינה את צל הזיוף שעוטף אותה

למעשה כל נפש בה אמיתית לגמרי אך השילוב של המסגרת המשפחתית היא כאילו ניסון להיות כמו

ומי אני בכלל שאעביר ביקורת על אנשים נפלאים אלו, לכן הנני מעדיפה את הצל הרחק מהחגיגות המשפחתיות איתם

העדפתי לשבת בין זרים גמורים בבית חבד מאשר לחגוג עם אחותי ומשפחתה.

רציתי את המכנה המשותף של הזרים איתי ההרגשה הזה של הרצון אמיתי להיות יחד.

כמיהה לשייכות.

אז יום כיפור יקר עוד מעט אתה מגיע והנה כבר חשתי בך היום בשלווה מוחלטת מונחת במיטתי בחדרי הנעים.

אוחזת ספר שגורם לי לבכות כל כך הרבה

מדבר על דברים שעברתי שהתמודדתי איתם שאני אתמודד בעתיד

גרם לי להפסיק לסייר בו ולתת מנוח למחשבתי בשינה.

סן פרנ מחכה לי. היי טובה אלי