כמה פעמים?

כל האנשים שרוצים עוד קצת, רק עוד קפה פה, ושבי איתי שם. ןכאלה שמתפעלים מאנרגיה שלי

ונעים להם בתוכם לידי. אז אין לי זין אליכם. תמצאו את המקור שלכם ועזבו אותי בשקט,

יש לי מספיק דברים לשים עליהם את הפוקוס גם בלי האינוס הזה שלכם לשתף אותי במחשבות המפגרות שלכם.

אני קצת כועסת כי יש לי חבר מעבודה כזה וכל פעם שהוא מקפיץ אותי הביתה הוא רוצה בתמורה שאני אקשיב כל הדרך-הארןכה- לבעיות שלו

לסיפורים הלא נגמרים ולשתף אותי במושגים מעולם שלו שאולי אני עייפה ואין לי כוח לכל זה

אולי פשוט בא לי לשתוק ולחשוב על היום האינטנסיבי שהיה לי, אולי היה לי ראיון עבודה שפספסתי בכלל שהראש שלי היה עמוס בשיט שלו

ורק רציתי לחזור הביתה ולישון.

אז אני מחליטה שאני מעדיפה לנסוע באוטובוס. בשקט שלי. עם מוזיקה ומה שבא לי. בעיקר אני זקוקה לשתיקה.

אחרי יום עבודה.

אני בוחרת להסתכל על המצב החדש בחיי כמשהו חיובי ולא נטל. לימודים זה כיף מקדם מעשיר ואני ברת מזל שיש לי מורה כזה נפלא!!

אני אוהבת אותו מאוד.

אני מצליחה לראות מעט אספרגריות באנשים סביבי ואני תוהה אם זה כי גם בי יש מעט. אני מקבלת את זה. 

זה מתבטא אצלי בעיקר בניתוק סביבתי. שאני יכולה לצלול לתוך העולם שלי ולהתעלם לחלוטין מהסובבים.

זה גם כשיש סיטואציות שלא ברורות לי ואני שואלת בקול- היית צינית עכשיו? צחקת איתי עכשיו? כדי לוודא שאכן הבנתי את מה שמולי.

זה גם חוסר רגישות לפעמים שמה שאני אומרת-יכול לצאת פוגעני.

וגם אולי חוסר יציבות רגשית שאני או ממש באורות או ממש זועפת.

אני רגישה מידי.

אז יכול להיות אבל אני שמה לב שאני תוהה על זה מידי ואני רוצה להשתחרר ממחשבות על זה -כי זה לא באמת משנה.

חברתית אולי ישפטו אותי לרעה וישמו אותי במשבצת לא נכונה. אני יותר ממשבצת.

אני ילדת אינדיגו- קל לי יותר עם הגדרה כזאת אם כבר הגדרות..