כמה פעמים?

אני מצטערת באיך שנהגתי בך

בחוסר כבוד.

שהייתי חזירה

ורציתי להוכיח לך שאני חופשייה

ואני שמה זין עליך

 קשה לי להיות במקום שאני כבר לא שם. ובגלל ההתעקשות שלך נהייתי מכוערת.

סליחה.

אחרי הפוסט הקודם לא הרגשתי טוב

ועבר עלי חרא לילה

אבל אני באמת אוהבת את האדם שאת

רק לא איתי

אני מאחלת המון המון המון טוב שתמצאי מישהי שתאהב אותך כלכך שתרצה להקשיב לכל הסיפורים הלא נגמרים שלך ושתגלה את כל הסבלנות כלפיך.

אני מברכת אותך באהבה ומשחררת אותך מחיי.

תודה

היי

שלום

עבר קצת זמן.. זמן שבו הספקת להתרגש ממך עיר יקרה ולאבד את כל הפרפרים.

ועכשיו את עוד עיר.

עוד אבק עוד אורות עוד מפעל גדול ומסחרי שפועל 24 7

הרבה מומרצים בך, עובדים בשביל נייר.

אבל לא נכנסתי לכאן כדי לדבר עליך אגואיסטית שלי, אלא על אגואיסטית אחרת..

בחורה שהכרתי בך. ממש בימים הראשונים שלי כשעוד התרגשתי ממך..

וגם היא.

ואז חשבתי שהיא מורכבת לי מידי ואני לא צריכה את זה

שהיא חיה בסרט הזוי שאני לא מבינה את השפה שלו והכתוביות בכתב מראה.

אבל בכל זאת יצירתית שכמותי מצאתי בה אתגר, רציתי להזדיין איתה. כי היא כלכך יפה וכלכך מקומרת והכל פשוט נהדר בה ויזואלית.

חשבתי שהיא בול בשבילי ואפילו הרגשתי אותך קורץ לי בסיפוק.

אז המשכתי להתראות איתה. היינו צריכות לחכות עם העיניין הפיזי כי חלקנו חדר קטן עם עוד מישהו. ונשבר הזין מלא נעים.

אז הזמנתי אותה לבית שהוא לא שלי ואז אחר כך התחרטתי. אבל שתינו היינו כבר רעבות לחקור את הגוף אחת של השניה.

אז ככה חזרתי למיטה שלי מאוהבת קללות בHOTY הזאת.

ואז היא אמרה לי שאם זה לא יותר מידי אפשר להתראות גם היום ושהלילה יש לנו את החדר לעצמנו. זה היה הליל יומולדת שלי, לא היה איכפת לי לבלות עם מישהי שאני בקושי מכירה, כי לא הכרתי יותר מידי אנשים בעיר, ולחגוג לבד זה עצוב...הלכתי בלי לחשוב הרבה..גם רציתי כבר להזדיין איתה ולהעיף אותה לכל הרוחות. מי היא בכלל שתדרוש ממני כל כך הרבה?!

שכבנו במיטה מול המסך השחור הנוראי, לראות סדרה מעולה.. שלא יכולתי כלכך להתרכז בה..אבל חיכיתי בסבלנות כי אני חמודה.

ואז היא זורקת לי" תגידי מתי היומולדת שלך?"

אני מחייכת את החצי חיוך המבוייש שלי, ואומרת"מחר..למעשה הלילה"

לא רציתי שהיא תרגיש מיוחדת שבחרתי בה.

אבל קיבלתי מתנה כיפית ממנה..השלמות הזאת פותחת לי את הג'ינס, בזמן שהיא מביטה בי עם העיניים הענקיות האלה, ואז היא מתענגת על הפרח שלי..ואני מחייכת וכל הזמן חשבתי ואוו תודה אלוקה.

בבוקר היא לקחה אותי לארוחת בוקר של מלכים ומשם המשכתי לבד לפארק.

רציתי להיות איתי לחשוב להתבונן פנימה.

לשרבט קישקושים

לחשוב על דמות מספר שכל כך התגעגעתי אליה.

לצייר.

בדייט הרביעי לקחתי אותה לגג שמשקיף על כל העיר.

שם היא סיפרה שלי שהיא הפסיקה ליטול תרופות של אנשים משוגעים כי כבר הרבה זמן היא לא הרגישה כלום במאובן שלה,

אמרה שהיא רוצה להרגיש איתי דברים. זה מצא חן בעיניי, היא גם.

פתאום היא הפסיקה להיות מעצבנת הפכתי להיות מעט מוקסמת והיה לי ממש כיף בחברתה.

אז ככה יצאנו קצת. ואז היה איזה יום שהיא זרקה לי לפני שהלכנו לישון שאולי אנחנו לא הכי מתאימות אז שאלתי "את לא רוצה לצאת איתי יותר?"

והיא אמרה אני לא יודעת.

שכבתי במיטה הענקית שלה וחיכיתי כבר שהשמש תעלה כדי שאוכל לקחת את האגו הפגוע שלי משם.

התעוררתי בשמונה, ראיתי שזה מוקדם מידי לדרמה אז התאמצתי לישון עוד קצת. התעוררתי ב 11 והתלבשתי והיא אומרת" מה קורה? מה את עושה?"

ואני עם מבט של את רצינית איתי.?? "אני יוצאת מפה כמו שרצית.."

ואז זה בא. התקף שיגעון תופעות הלוואי של כל הכימיקלים שהפסיקו לעבוד.

היא התחילה להתעוות והמבט שלה הלחיץ אותי, היא אמרה לי "את לא יכולה ללכת. אל תלכי" ואז קצת ריחמתי עליה לא הבנתי מה קורה בניווט המוחי שלה, אבל נשארתי איתה שתעכל שזה נגמר.

אחרי בכי וחרא יצאתי משם חזקה והחלטית.

לא דיברנו איזה יומיים ואז היא סימסה לי. שהיא מצטערת על מה שהיה.

ותודה שהייתי סבלנית.ושיט כזה.

רשמתי לה שהיא מיוחדת ושבתיזמון אחר הייתי נשארת ונלחמת עליה כמו שרצתה אבל לא הפעם זו לא המטרה שלשמה הגעתי לכאן.

ואז הייתי קצת מנלכולית כמו שאני אוהבת.

שמעתי שירים עצובים. וחשבתי על הרגעים השפויים שחלקנו.

אפילו שיניתי תמונה בוואצאפ זה אומר שאני כבר לגמרי לא שם..נראה לי.

ואז היא סימסה לי.האם אני רוצה להיות איתה בחברות. זה היה מהיר חשבתי נשמתי עמוק ועניתי "את מוזרה כן אני רוצה להיות חברה שלך"

ובאמת התכוננתי לזה. וגם התכונתי.

ואז היא חיזרה אחרי כמו שרק משוגעים יודעים.

פגשתי אותה במסיבה ושם היא הביטה בי שוב במבט הזה בעניים האין סופיות שלה.. כאילו היא מבקשת ממני לאהוב אותה.

ןאני סוג של אוטיזם מבינה את ההפרדות הקרות שלי. לא רציתי. רציתי להיות לה חברה.

ואז אנשים רצו אותה מולי וזה קצת עיקצץ אז לקחתי כמה צעדים אחורה והנחתי לה להיות איתם.

בסוף המסיבה היא הצמידה את הכוס שלה לשלי, והתחילה לרפרף עם השפתיים שלה על הצוואר שלי

לא נשארתי אדישה ונישקתי אותה. ואז כזה קצת נבהלתי כילחצי שניה יצאתי מההגדרות של עצמי ולא הבנתי מה היא.

אז החלטנו להמשיך רק להזדיין בלי משהו מחייב..

זה היה נחמד. אבל אז היא התחילה לדבר על אנשים אחרים.

ואני קנאית קטנה.

כעסתי. לא ידעתי למה

אבל איכשהו רציתי שהיא תרצה רק אותי.

שאיכשהו אני אספיק לה.

ואז הבנתי שהיא חופשיה לעשות כרצונה. שיתפתי אותה בהתבוססות שלי, והיא אמרה שהיא לא חייבת לראות אנשים אחרים אלא רק אותי, שאולי היא רואה המשך לזה.

חייכתי

אבל אחרכך לבד חשבתי כל הזמן על המשפט הזה שהיא פגשה מישהו

איך אני יכולה להתחרות עם זה?

מנגנון הגנה התעורר ואני התרחקתי ממנה. ופגשתי מישהי אחרת.

לא יפה כמוה, לא נעימה כמוה, לא עשתה לי כלום למטה ולא שיבשה את ההרכב הכימקלי שלי.

אבל היא גרמה לי לי להתרחק ממני מהרגשות שלי.

פגשתי את המשוגעת שוב אך הפעם הייתי כבר גאוותנית יותר.

עם תשובות קצרות יותר,

ואני לא יודעת לשקר אז בכל החקירה שלה סיפרתי לה שאני יוצאת עם אחרים גם.

אחרי סרט ערבי היא דרשה שאצא רק איתה.

ולא הייתי בטוחה אם אני רוצה את זה אבל היא לא השאירה הרבה אופציות לפעמים היא כפתה את הדעה שלה עליי ואין לי איך לחוש אחרת.

הסכמתי למרות שעמוק בפנים ידעתי שהיא מפריעה לי ועומדת לי בדרך מהמטרות שלי. שזה זמני חסר תכלית ועוד מעט את עוזבת גם ככה לטובת לימודים שם. מכל הבחינות ראיתי למה לא. אבל בכל זאת הסכמתי בתנאי שנעמיד פנים שזה לתמיד.כאילו היא אף פעם לא תעזוב.

היא הסכימה וככה פתאום התחלנו להתקרב להתאהב לצחוק להזדיין בחייתיות ובתשוקה.

עד ההתקף הבא שלך.

פחדתי ממך.

היית זרה לי, וידעתי שאני לא יכולה לעמוד בזה. רציתי לנתק את הכבל ולצאת החוצה

את צודקת כשאני לא יודעת להתמודד אני בורחת.

אז מה.

נשארתי איתך. לעבור את זה יחד.

וקצת רציתי שתעזבי כבר.

ככה כלאת אותי ימים על גבי ימים איתך. וכל פעם שרציתי קצת אויר הפכת למשוגעת. ואני חלשה לא יודעת מה לעשות אז אני נשארת ומנסה להפוך את זה לחיובי.

אמרת לי שאת אוהבת אותי, לא קניתי את השקר הזה. כל מה שראיתי בעיינים שלך היה את המחלת נפש מביטה בי.

שנאתי אותך.

בעיקר הייתי עייפה.

רציתי שתניחי לי כבר.

ואז המועד שלך ללכת קיבל תאריך ממשי וממש קרוב. ופתאום כל האשלייה שבניתי בקופסא האדירה שלי התנפצה.

התעצבתי.

בכיתי. ובערב באתי לפגוש אותך לדייט האחרון שלנו.

הלכנו לראות סרט על מחלות נפש ושיגעון, את בחרת אותו, לא הופתעתי.

כל כך הזדהיתי עם הפרטנרית של גיבור הסרט, כמה היא ספגה. כמה היא הקריבה. פתאום גם ראיתי את הנק מבט של המשוגע וזה כלכך לא פשוט. זה היה מטריד.ולפרקים הגנבתי לך מבט לראות איך את מגיבה, האם את עומדת בזה, ומה את רואה שם.

שוב ריחמתי עליך.

והייתי עמוסה ברגשות ששכבתי לצידך בלילה במיטה. רציתי לדבר. זה נדיר.

שאלת אותי על מה תרצי לדבר? "רגשות" עניתי.

סיפרתי לך שבראש שלי זהו הדייט האחרון שלנו. למרות שיש עוד כמה ימים עד שהתחת המושלם שלך יתחפף מפה.

את היית קרה כי היה לך על הראש הרבה מחשבות ואני הייתי סתם עוד איזה בחורה שיצאת איתה בקיץ, משבצת קטנה בלוז שלך,

מישהי להעביר את הזמן.

ועוד הרבה דברים כאלה.

פצחת במונולוג על זה שמגיע לי מישהי שתאהב אותי. את כזאת צפויה.

בכיתי. מולך.

לא בגלל מה שאמרת בקור וללא הקשר לבאמת מה שמתרחש.

בגלל שהרגשתי שזה פרידה מחברה. כזו שרציתי להיות לך.

בכיתי בגלל הבלבול שפתאום ראיתי אותי בו, שאני פה לבד. ועדין לא מצאתי את עצמי. בכיתי כי רציתי שיהיה לי כבר מקום.

ובבוקר קמתי ללכת ושוב את והיא

נשארתי.

הזדיינו

ואז כשהיית מסופקת ולקחת לי את כל השעות שלי והאנרגיה, הרשת לי ללכת.

את משהו.

ועכשיו אני בחדר שלי ואת כותבת לי הודעות ואני קרה סופרת את השעות שתלכי מפה כבר.

קשה לי לזייף. נמאסת עליי. את מכריחה אותי לראות אותך.

אני לא מלווה אותך לשום שדה תעופה.

והיום קמתי במיטה שלי אחרי לילה שלם של חשפניות ושיט כזה

היה כיף הרגשתי חופשיה שוב. למדתי בבית ומחר אני כנראה אראה אותך שוב במסיבה. אני מביאה מישהי אני צופה הרבה דרמות חסרות תכלית.

אני

לא

אוהבת

לעשות

דברים

בניגוד לחשק.\

הפוסט הכי ארוך שרשמתי.

לסכם את כל מה שהיא היתה בשבילי בחודשים האחרונים.

את המטרות החדשות שלי.

את התובנות החדשות שלי.

אני מאחלת לך הרבה טוב.

שתמצאי שקט בראש שלך. שתראי את עצמך קצת יותר מאובייקט מיני אז מה אם את כלכך כלכך..

שאהבה תרחף איתך.

ושלום תודה.