העיר הזאת עושה לי נעים בלמטה.
אני מקבלת פלאשים של דברים שיוצא לי לחוות כאן, כמה אני מעיזה.
ואני אוהבת את זה
הגעתי למקום ביזארי לגמרי, לבושה לפי קוד, מאובזרת בחברי אחת קלולס והשני נרקוטי מתוחכם.
אני בתפקיד הפה, להכניס אותנו פנימה.
בוצע, דמיינו בחורות מדהימות בלבוש מינימלי מתחרמנות אחת עם השניה על חישוק שתלוי מהתקרה,
אני מתבייתת עם העיניים על בחורה מדהימה, הולכת ועושה איתה דברים.
ככה בלי להסביר יותר מידי, בלי לשאול. פשוט לקחת.
והן אהבו את זה, והופתעו בכלל שאני בעיניין של נשים.
היו עוד כל מיני הופעות שלא הצלחתי לעכל..אבל חייכתי וקיבלתי באהבה.
פיזרתי עצמי לכל עבר, וכולם שמו לב מאוד אליי.
בעל המקום רייר, ואני בחורה מרשימה ויפה מאוד אני יודעת אבל לרוב אני מתלבשת בסמרטוטים אז לרוב זה לא מודגש.
ואני אוהבת את זה, לקבל תשומת לב מתי שאני רוצה.
אז הוא פשוט נעמד צמוד אליי ואל מישהי שהידיים שלי היו מונחות עליה, וצפה בנו כמו סוטה, לרוב אני נגעלת מסוטים כאלה ושומרת דברים כאלה למיטה. הפעם נגעלתי מעצמי.
היא אמרה לי שלא נעים לה שהוא מתגרה מזה. ואני פעם ראשונה כן.
קסם לי שבעל המקום מכל הבחורות המדהימות בחר אותנו, ורציתי לחוות את המקום עד הסוף שיקח אותנו דרך דלת סודית ויראה לי את המטמון,אבל זה קטע שמזכיר לי אותך יקירתי.
אמרתי
לו אחלה משקפיים- היו לו משקף מגוחך של חתונה זולה, והוא אמר בתגובה של איזה
מעצב זה, כלומר זה שווה המון כסף ואני מפליץ כסף. נראה לי יצא לי פרצוץ של
טוב אחי.. והלכנו משם.
מה שעצוב זה שבחורה אחרת הייתה מזדיינת עם האפס הזה בגלל המשפט או מי שהו-למעשה מה שיש לו.
אני לא.
אני אוהבת את החיים כאן,
גיליתי שצריך לא הרבה ולמעשה זה מאוד פשוט ברגע שעוזבים את המסלול המוכר של שביל החומוס.
שעושים דברים אחרת.
אבל חסר לי משהו אחד בשביל. ואני מקווה לקבל אותו מהר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קריד