האמת חשבתי איזה 20 פעם לפני שהחלטתי שאני אפתח את הבלוג...

כבר כמה פעמים היה לי בלוג ואף פעם לא באמת התייחסתי אליו...

אז אני נמנעת מלהתחיל בכל האיך קוראים לי ושטויות כאלה

כי הפעם אני כאן כדי לפרוק..

נמאס מהביקורתיות של החברות שלי..

שכבר לא החברות שלי....

נמאס מהביקורת של ההורים שלי..

שבטוחים שמה שהם אומרים זה נורא חשוב וחכם...

נמאס לי שאומרים לי מה לעשות

אני כבר לא יודעת איפה אני נמצאת ומה אני עושה

והאמת....נמאס לי מאנשים..

אני יודעת שהגעתי למצב נואש אם אני לא מסוגלת להתמודד עם אנשים

וזה אומר שאין לי קישוריים חברתיים וכל הבולשיט הזה..

אבל לא איכפת לי...

להעמיד פנים שזה מעניין,

להעמיד פנים שזה חשוב

פשוט להעמיד פנים שאני בסדר..

נמאס לי!

אני בכלל לא מבינה למה יש תרבות שלמה שהיא סביב העמדת פנים..

למה אם אני לא אוהבת את איך שאת נראית אני לא יכולה להגיד את זה..

ותאמינו לי אני חווה הרבה ביקורת..

כי פשוט אנשים לא מסוגלים להמינע מזה..

במיוחד אם את שמנה...

יש אפשרות שאנשים יתנהגו אחרת ולא יראו רק את הסף מול הפרצוף שלהם?!

או שזה קודם כל לדאוג לתחת שלעצמך ואז לחשוב מה זה עשה?!

אני כבר לא יודעת מה אני אעשה..

להיות דלוקה על מישהו שלא רואה אותך כי הוא גדול בשנתיים

בפעם השנייה בחצי שנה החברות שלי מעיפות אותי ואומרות שאני אשמה בהכל בעקיפין..

נגמר לי הכוח לכל החרא הזה...

פשוט נגמר....

על סף דמעות

תום