Yesterday is history, tomorrow is a mystery, but today is a gift, that's why it's called the present

מוזר.

איך כל שנה זה קורה לי-

אני לא לומדת לכל המועדי א' ונדפקת בסוף המחצית שכולם יושבים על הדשא ורק מחכים לתעודות שלהם.

כנראה שככה אני.

- צריכה שמישהו אחר יפקח לי את העיינים כי בחיים אני לא אתפוס את עצמי בזמן.

בכל מקרה-

אם מישהו יגיד לי את צמד המילים "מפגש תיכונים" אני לא אחראית למה שיקרה לו- במיוחד עם הוא יצייר לי משולש על דף משבצות..

__________________________

אני משתוקקת לריענון בארון, בחדר ואולי קצת גיוון בחיים.

שיהיה לי משהו לחכות לו-

שאני אוכיח לעצמי שאני יודעת לפתח תהליכים =לא רק לשאוף למטרות אלא גם להגיע אליהם.

אולי קוראים לזה בגרות. אבל מה אני יודעת על זה..

לכתוב בבלוג עושה לי שוב תחושה של בת 12.

אולי זה התחליף שלי לשיחות עם חברות.- כי שמדברים על חברה, ועל הבעיות שלה תמיד יהיו לי פתרונות ודברים חכמים להגיד.

אבל כשהשיחה מתחילה לתכוונן אליי תמיד אני אדע להסיט את הכיוון העיקר להמנע מעצות, מביקורות ובעיקר ממחמאות.

שונאת להיות מובכת. 

שונאת לאכזב.

שונאת להיות סמרטוט.

שונאת להיות "זאת שתמיד תעזור"

שונאת להקריב יותר מדי.

שונאת להיות יציבה.

שונאת להיות תקועה באותו מקום.