Yesterday is history, tomorrow is a mystery, but today is a gift, that's why it's called the present

אני יושבת ליד השולחן.

הדפים מוכנים, השאלות מודפסות, העיפרון מחודד ורק מחכה שאני ירים אותו.

אני מעבירה בראש את השירים, הסיכומים, הסיפורים- כל החומר שהצליח לחדור לתודעתי.

אני משחקת קצת עם האצבעות, כמו שאני תמיד עושה.

במיוחד שאני לחוצה או נבוכה.

מורידה את הטבעת מהאצבע, מעבירה לאצבע הבאה, ליד שמאל, לימין, לאצבע, לעמה לקמיצה, לאצבע....

לחץ.

להתרכז.

תחשבי.

את יודעת את התשובה.

תפסיקי להקשיב למורה.

את יודעת את התשובה.

תפסיקי להסתכל על אחרים.

הם לא יודעים את התשובה, רק את יודעת.

.ריכוז.

תנסי.

אני יודעת את התשובה.

תנסי!!!

אני מתחילה לכתוב, זורמת עם מה שיוצא.

לא חושבת פשוט שופכת את החומר.

סעיף אחד, סעיף שתיים.

עמוד ראשון.

עמוד שני.

שאלה שתיים.

עמוד רביעי.

עמוד שביעי.

עמוד תשיעי.

רגע, עניתי נכון?

התרכזתי?

.ריכוז.

לחץ.

.ריכוזזזז.

לחץ.

אני אבדוק?

להגיש?

לבדוק????

להגיש?

לחץץץץץ!!!!!

חבל שלא לקחתי ריטלין.