לפני איזה חודש קראתי את הספר באדולינה אחרי שחברה שדי מכורה אליו הפצירה בי לקרוא אותו משהו כמו שנה..
איזה יום חמישי, לשם שינוי החלטתי להכנס לשיעור פיזיקה ופתחתי את הספר, שעתיים אחרונות של השבוע..
בלעתי את הספר- 155 עמודים בשעתיים פיזיקה ו8 דקות נסיעה הביתה.
בד"כ כשאני נהנת מספר, אני מנסה למשוך אותו עוד ועוד ועוצרת את עצמי אחרי מאה עמודים, להמשיך קצת את הקריאה, לחשוב קצת על הספר. באמת שלא הצלחתי.
כמה ימים אחרי שסיימתי את הספר דיברתי עם החברה המפצירה, האמת שמשהו עצר ממני להגיד את זה שמאז שקראתי את הספר כל תנועה שלי וכל מחשבה שלי מעורבת קצת בתובנות מתוך הספר.
באמת שזה ספר חובה לכל בן מי שמחפש אושר.
הספר מספר סיפור, די מופרך על מלך ומלכה. אבל לא ממש המלך והמלכה שיושבים בכיסא המלכות ומחכים שיגידו להם לנופף, או ללבוש שמלות מחוך, אין להם כתר על הראש- כי זה כבד ומסורבל.
הם פשוט חיים את החיים, איך שהם רוצים- מעבירים לכמה שיותר אנשים את המסר שכל אחד יכול להיות מלך. עוברים ממקום למקום והאמונה שהכל יסתדר איך שהם רוצים זה בערך הדבר היחיד שהם לוקחים איתם, אמונה שבאמת לא מאכזבת אותם.
באמת שהתאהבתי, התאהבתי במחשבה הזאת, אולי סתם מתוך תקווה, אבל הישירות שגבי ניצן אומר את הדברים, בלי שצריך לחפש אותם יותר מדי ברבדים עמוקים של הסיפור, ממש מעורר הערצה.
אולי יש בזה משהו שנראה פלצני- להגיד את הדברים בישירות- קצת ללכת ההפך משאר עולם הספרות, אבל זה גם חלק מהמסר של הספר.
בכל מקרה, כנראה שכ"כ הרבה אינפורמציה קשה לקלוט אז אני והמפצירה התחלנו לקרוא יחד את הספר- שני עמודים ביום.
בנתיים מרתק לי :)
.."כל מיני אנשים מסתובבים בהודו. כבר פגשתי במסעדה שני אנשים שונים שהם הגילגול הנוכחי של בודהא, גיטריסט צרפתי שדיבר שש שפות אבל נמנע מהאות ס' מתוך עיקרון, משפחה שנדדה בין פסגות הרים בעולם כדי להינצל מהמבול הגדול שיכחיד תשעים אחוז מאיתנו, ותמהוני אחד שמנהל מסעדה בהודו וטוען שפעם הוא סירב להיות בצוות של דן מרגלית. אני אף פעם לא ממהר לבלוע.
אבל משהו עם שני אלה היה שונה. הם לא חיכו לראות איך אני מתרשם, לא היה דחוף להם לשכנע אותי בשום דבר. והם היו, מה המילה, מלכותיים.
הצעירה שאמרה לי שהיא מלכה חזרה לספר שלה, המלך הזמין עוד עוגת שוקולד. חזרתי אליו עם העוגה, והוא שוב הראה עם הראש שאני יכול לשבת.
'אתה מלך? אנחנו בעולם המטאפורות, או שאתה מתכוון שיש לך ארמון וכל זה?'
'ארמון כן. כתר לא. כבדים ולא נוחים. בחגים לאומיים אני תוקע פרחים בשיער'.
'פרחים.'
'או נוצות.'.."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
