מצאתי כמה שירים של סבא של אמא שלי,
האמת שפשוט הייתי חייבת לחלוק אותם עם מישהו-
"עולמו של אדם
המולדת, עמו, משפחתו וארצו
ואל שברא
הוא עצמו
בצלמו ודמותו...
עולמו של אדם
בשירו
תוך ספק וחיבה
וברוך אהבה,-
בציוריו בנ-שחר ורז,-
שכיות החמדה והפז..."
"אז בחשך בדממת לילה זרוח במזרח הבריק ים המוות הנורא
ירח התחיל לעלות טפוח גדול עסיסי כסיפור מתורה
דלג על גובהיים ורמות של השחק בשעט צללים רודפים או נסים
רחוק וגבוה ורחה מצמצום ומדחק ..."
*כל אחד מהשירים האלה כתוב בכתב יד מתחת לציורים המדהימים שהוא היה מצייר- אני חייבת למצוא דרך להעלות אותך לפה..
אחד הדברים שאני יותר אוהבת בשיר הראשון- שאולי אפילו בלי כוונה הוא הכניס את השם של סבא שלי- בתור חותנו (שחר) ואבא שלו (ברוך).
עוד יותר אני אוהבת, שבשיר השני כמו שבטח אתם רואים , אין סימני פיסוק, רק ירדה בשורה וכמו בכל השירים שלו- השיר מסתיים בשלוש נקודות. כאילו שהוא רק רוצה לתאר איזה עולם שפתאום הוא ראה- ושלוש הנקודות כאילו מזכירות לך שהוא ימשיך להתקיים גם בלי שנדע מה בדיוק קרה במשך..
יש עוד כמה שירים חמודים שאני פשוט מתחברת לפשטות שבהם. השירים הם מתוך ספר שהוא הכין לאשתו, וממש רואים את האהבה שהוא הכניס אל כל שיר..
"טפה של צוף
בלבו של פרח
שמורה לציפור קטנה
היודעת לבטח
למצוא במקורה
הדרך אליה.."
"לפעמים המכשול
הוא משעול
למקור האור
המאיר לנו בלילה השחור"
" אדם רואה את העולם
כשטיח או כמפה
ואת עצמו
כחוט שזור בם בשגגה.."
האמת, שבלי לקרוא את השירים, ולראות את הציורים ידעתי שקראו לו אברהם צ'רניאק ושהוא היה פעיל ציוני, רוסי שהורחק ממשפחתו לסיביר עד שאין_לי_מושג_איך הוא ברח ועלה לארץ ובנה כבישים, והצליח בתור ארכיטקט.
אבל כשאני רואה ציורים, וקוראת שירים- במיוחד בכתב יד שלו, אני רואה בן אדם שאהב כ"כ את אישתו, ואהב לבטא את עצמו, ואהב את העיר שלו (ירושלים)- במיוחד לצייר אותה מהגבעות מסביב ומתוך העיר העתיקה..
בקיצור אני בן-אדם ולא שם חסר משמעות.
הייתי רוצה להיות כזאת- שתשאיר פיסת רגש ואהבה שישארו תמיד לכל מי שרק מעוניין לראות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
