לקבועים אני מודיעה מחר , בסביבות השעה 1 וחצי ..
אני לא מספיקה להודיע לכולם היום , אז אני לא רוצה שייעלבו חלק שלא הודעתי להם .
ועכשיו לפרק :
רון : הכל בסדר ? למה את בוכה ?
נועה :כן , פשוט ..
נועה החליטה לספר לו .
לפני 3 וחצי שנים , אחותי הקטנה , ליאור , מתה .
המשך :
פרק 16 ..
רון : מה ? הוא הייה בשוק .
נועה בכתה , ובכתה , ובכתה .
ורון ? רק היה בשוק , וחיבק אותה , חיבק כל הזמן .
אחרי כמה דקות שנועה נרגעה ..
רון : אני מזה מצטער ששאלתי , לא ידעתי ..
נועה : זה .. זה בסדר . אבל פשוט אתה מבין ?
אולי הסיפור הזה , יישמע מוזר , יישמע מהדמיון . אבל זה באמת מה שקרה ...
רון : רגע , את בטוחה שאת רוצה להיזכר בזה , ולדבר על זה ? אולי זה לא זמן מתאים ..
נועה : לא , אני רוצה שתדע .
רון : עזבי .. באמת . אני לא רוצה שתיהיי עצובה ..
נועה : רק תקשיב ..
רון : בטוח ? נועה : בטוח בטוח .
רון : אני מקשיב .
נועה : אני לא יודעת עם שמעת , ז'תומרת הודיעו את זה בחדשות ..טוב אז ,
לפני 3 וחצי שנים , אחותי הייתה בת שנתיים בול. והלכנו לקניון ,עם כל המשפחה : אני , אמא שלי , אבא שלי.
וכל המשפחה מצד אמא - דודה שלי , דוד שלי ,בת דודה שלי , בן דוד שלי , דוד שלי , ובת דודה שלי . וסבא וסבתא שלי . קיצר הרבה אנשים ..
נפגשנו ב5 אחה"צ , היינו בקניון שעה , ואז ... ואז גילו שם חומר נפץ ומיד פינו את כולם ,
אני לא בדיוק זוכרת מה קרה , אני יודעת שנצמדתי לאבא שלי ונלחצתי ..
מהר יצאנו .
אבל לא כולם יצאו . מרוב הלחץ של האנשים לצאת , אמא שלי ואחותי נשארו מאחור .
אבא שלי נכנס ללחץ וחיפש אותם , ואז הוא מצא את אמא שלי , לבד .
אמא שלי סיפרה , שהיא החזיקה לה את היד , אבל באיזה שהוא שלב ליאור עזבה . אחרי כמה דקות אמא שלי שמה לב שליאור לא איתה . היא חיפשה וחיפשה , אבל ליאור נאבדה .
אני התחלתי לבכות , לא מצאנו את אחותי .
הזעקנו את כל האנשים במהירות , וכל המשפחה שלי בוכה וצועקת 'איפה ליאור , איפה ליאור ?! ' , רצינו להיכנס אבל אמרו שזה מסוכן.
יידענו , שזה הסוף.
פתאום איזה מישהו צעק "כולם להתרחק זה הולך להתפוצץ " אנחנו נסענו מהר , והתרחקנו כמה שאפשר. אבל לא ממש רחוק , רצינו להיות קרובים , אולי איזה מישהו יימצא את ליאור.
היה בום חזק , את זה אני זוכרת ,כל המשפחה בכתה ובכתה .
פתאום , ראינו איזה שומר , עם ילדה קטנה , וזאת הייתה ליאור . היא הייתה מלאה דם , מלאה רסיסים מהפיגוע .
מהר הזמנו אמבולנס .
אמא שלי לקחה אותה על הידיים וכל הזמן ליטפה אותה וחיבקה אותה ,
אחרי כמה דקות האמבולנס הגיע .
אמא שלי, ליאור ,אני ואבא שלי עלינו על האוטו של האמבולנס , ושאר המשפחה באה באוטו .
ואז, הגענו לבית החולים .
אוף זה היה כ"כ נורא : | נכנסו מהר , והכניסו את ליאור לחדר . אני ישבתי על ספסל כזה , ליד הדלת של החדר ..
אני בכיתי , והתפללתי שלא ייקרה כלום לאחותי . וככה גם ההורים שלי .
אבל זה לא עזר , אחרי כמה דקות הרופא בה ואמר שהפיצוף פגע יותר מידי ליידה ו...היא לא ש..ר..ד..ה
הם התחבקו . ונועה בכתה , ובכתה .
אחרי שהם התנתקו , רון ליטף את פניה של נועה ,
רון : ששש .. די הכל בסדר .
נועה : היא הייתה כ"כ קטנה ..
ונועה המשיכה לבכות .
רון : בואי, נלך לשטוף פנים ..
בדרכם לשטוף פנים , רון נזכר : השעה הייתה 8 בערב , רון הייה בחדר שלו .
פתאום אמא שלו צעקה לו " רון , בוא מהר "
רון ירד במרדגות , והלך לאמא שלו .
רון : מה קרה ? אמא של רון : תסתכל ..
היא הצביעה על הטלוויזיה , והראו שם את הפיגוע ..
רון : יואו ..מי נהרג ?
אמא של רון :נהרגו שם 5 אנשים , אחת צעירה בגיל שלך , תינוקת בת שנתיים , ושני אנשים מהביטחון ..
רון : מה ?! יש שמות ?
אמא של רון : הצעירה , משהו עדן נאור ..התינוקת , אני חושבת ליאור , ליאור לוי נראה לי ... והשני אנשים מהביטחון אחד משה רונת , רונם , משהו בסגנון , והשני גלעד ברק .
רון : לא מישהו שאנחנו מכירים נכון ?
אמא של רון : לא..
אחרי כמה דקות , שנועה נרגעה ורון והיא דיברו קצת ..
רון : בא לך לצאת קצת החוצה ?
נועה : כן ..
רון : את בסדר ?
נועה : כן ..
רון : בטוח ?
נועה : כן ..
רון : תפסיקי להגיד כן כבר..
נועה : כן ..
ושניהם צחקו ..
רון : זזנו ?
נועה : אהא .
הם יצאו מהבית , וטיילו .
נועה : לאן נלך ?
רון : הפתעה ..
נועה : תספר לי ..
רון : הפתעה לא מספרים ..
נועה : בבקשה , נו .. לאן הולכים ?
רון : לכאן .
והם הגיעו למקום ענקי ,ובו יש דשא , ומלא פרחים ועצים ..
הם יישבו על הדשא זה ליד זה .
ורון התחיל לשיר [השיר של רן דנקר ועילי בוטנר –במקום לבכות ] אין לי קישור , אבל כולכם מוזמנים להוריד .
רק שהרוח לא תיקח אותך ממני
שהסופה שמתקרבת לא תבוא
המחשבה הזו שלא נמות ביחד
לא נותנת לי לחיות
נועה חייכה והסתכלה על רון .
היא לא ידעה שהוא שר , שר כ"כ יפה .
ושהלילה יהפוך טיפות של אושר
ונרדם על הספה שבסלון
ונחכה עד שיגיע בוקר
עם הגשם הראשון
נועה הצטרפה לשיר , ושרה יחד עם רון -
וכשילך הפחד תיכנס תקווה
ומה שרק חלמתי באמת קרה
רון המשיך לשיר לבד ..
ואז יציף האושר את מדרכות העיר
ובמקום לבכות אני אתחיל לשיר
אל תעלמי עכשיו כי כבר כמעט הצלחתי
לדמיין אותך קרובה אלי היום
מה שהיה מזמן האם ישוב עוד פעם
ואולי זה רק חום
והם שרו ביחד את הפזמון ..
וכשילך הפחד תיכנס תקווה...
נועה : וואי אתה שר מדהים !
והם התנשקו .