סתם עוד בלוג סיפורים[:

הממ אוקי נראה לי שאני אשים פרקים לעיתים קצת יותר רחוקות [הכוונה לא כל יום]

פרק 11

"אני..." התחילה להגיד. "נו דברי" האיצה בא שאנון "אני בהריון"פסקה. עיניה של שאנון נפערו לרווחה. "אוי אמא! אני כל כך מאושרת!!" היא צעקה וחיבקה את אימה. "מתי גילית?!" "לפני 3 חודשים" אמרה "מה?! ולא חשבת לספר לי קודם?" שאלה קצת נעלבת."פחדתי מהתגובה שלך. אני מצטערת שהנחתתי את זה עלייך ככה...." אמרה לה נושקת על מצח ביתה. "אוי אמא! את לא יודעת כמה אני מאושרת! יהיו לי אח או אחות קטנים". שמחה הציפה את שאנון. שום דבר לא היה יכל להרוס לה את המצברוח. "אני מבטיחה שאני אשאר בבית לעזור!" הכריזה. "לא..את צריכה לחשוב על אוניברסיטה" אמרה אימה מחליפה לנימה רצינית. "אבל אני רוצה שהוא או היא יכירו אותי! אני בטח אלך לאיזה אוניברסיטה בקאמדן, שלא יהיה רחוק מדי." אמרה שאנון מהורהרת. "לא, את הולכת לטוב ביותר" אמרה אימה. "טוב תעזבי את זה עכשיו! ומה עם אבא? הוא יודע?" שאלה בהתלהבות. "אממ...לא" אמרה אמא של שאנון במבוכה."מה זאת אומרת לא?" התפלאה שאנון. "את בהריון כבר חודש שלישי ועדיין לא סיפרת לו?" "אממ לא ממש..אני רוצה לספר לו היום אבל אני לא יודעת איך." אמרה קצת יותר חלש. "אז אולי נצא לאנשהו בגולדרס גרין לאכול ונגיד לו שתינו, אני אהיה איתך שם" אמרה שאנון בנימה מעודדת. "אני אחשוב על זה" אמרה ובקולה של אימה נשמע הרבה מאוד ספק. שאנון נכנסה למקלחת, נותנת למים החמים לשטוף את גופה הבהיר והחלק. היא הרגישה שלווה כזאת. האופוריה הציפה אותה, היא עצמה את עיניה חשבה על טום 'לפחות עכשיו אין לי חבר' ניסתה לנחם את עצמה ללא הצלחה. רק עכשיו שהם נפרדו היא הבינה כמה היא אהבה את סטפאן. היא נזכרה בפעם הראשונה שלהם. איך הוא חדר לתוכה בעדינות ניסה לעשות את זה לא כואב, לקח להם 3 פעמים עד שהצליחו לעשות חדירה ממשית. הם היו גוף אחד. היא זכרה את הכאב המלווה בעונג. היא זכרה שכשהם סיימו, כשהוא כבר נרדם, היא זכרה שבמובן מסוים היא הרגישה חופשיה. הדמעות פתאום יצאו. היא נתנה להן לרדת, אחרי מה שעבר עליה היום היא הרגישה צורך מסוים לבכות, היא הרגישה שזאת זכותה המלאה. 'אויש..סטפאן כזה טמבל' חשבה תוך כדי הבכי.

..........................................................................................................................................................."אז מה..היום נפגשים עם הולדן?" שאל ביל את טום בארוחת הערב. "לא יודע..הוא לא דיבר איתי היום" אמר טום בפא מלא נהנה מכל האוכל שהעמיס על צלחתו. גיאורג התקרב לשולחנם עם צלחת מלאה באוכל "תיזהר ביל" אמר גיאורג "אתה חייב לשמור על המשקל שלך" אמר מגחך. "אויש סתום כבר" אמר ביל "חח גיאורג אני נשבע לך, יום אחד אני בא ומשתין לך על המחליק, זה כבר מעצבן אותי כמה שאתה נוגע לעצמך בשיער" אמר טום משועשע "ביום שתשתין לי על המחליק אתה תהיה עקר" אמר גיאורג. "איפה גוסטב?" שאל גיאורג לאחר כמה רגעים של אכילה רבה ומהירה. "אממ לאדע..אתם חושבים שהוא באמצע זיון? אחרי הכל הוא לא בתול כמו ביל" אמר טום "תגיד אח יקר..זה עושה לך טוב?!" אמר ביל מעוצבן "ת'אמת..." התחיל טום להגיד והסתכל על ביל. "כן" חייך לעצמו. לפתע נראו גל של מעריצות רצות אחרי גוסטב, "הצילו!!!" הוא צרח "יפה יפה גוסטב" חייך אליו גיאורג "גיאורג אני נשבע לך שאני שובר לך את המחליק אם אתה לא בא לעזור לי!" צרח עליו גוסטב בכל הכח. "סאקי!!!!!!!!!!!!!!!!!!" צרחו כולם. לפתע הגיע סקאי עם כוס קפה ביד "מה אתם רוצים?" אמר בשלווה. "אתה לא רואה אותו שם במסדרון? לך תעזור לו!" צרח ביל. המעריצות שמעו אותו וחלקן התחילו לרוץ לכיוונו של ביל. "פאק פאק פאק!!!" קרא והתחיל לרוץ. הוא רץ מחוץ לחדר אוכל. המעריצות צעקו "ביל!, ביל!, ביל!..." הוא רץ למסדרון ומשם למעלית. "שיט..תגיעי כבר!" הוא אמר לעצמו בעצבנות. בינתיים המעריצות היו מאחוריו מתקרבות במהירות. "טוב יאללה במחשבה שנייה אולי אני אעשה קצת ספורט" אמר ורץ במורד המדרגות. המעריצות התקרבו יותר ויותר מה שהלחיץ אותו עוד. הוא רץ במורד המדרגות עוד יותר מהר, עד שהחליק ונפל על ראשו. הוא נפל בחבטה והרגיש כל מיני זוגות ידיים מחזיקות ונוגעות בכל מיני איזורים בגופו. ברקע הוא שמע "אוקי להתפזר, כולם להתפזר" הוא לא זיהה את הקול או שאולי כן? הוא לא ידע. הוא הרגיש דם מחליק על פניו. זה היה חמים. הוא שמע עוד פעם "ביל! אתה בסדר?!" הקול הזה היה לו מוכר וברקע קולות בכי של בנות. "להתפזר כולם!!" הוא שמע בשנית "יש פה אדם פצוע!! תתפזרו כבר!" הקול צרח. ומהר מאוד הוא התעלף.

ספויילרים:

"טום?"

"מה אני עושה פה?"

"הבנתי..."

"בטח הולך לשירותים"

"אל תדאג פה לא יראו או ישמעו אותנו"

10 תגובות ואני מעלה את הפרק הבא [כן כן גם אני התחלתי עם זה><]