Here |
כינוי:
::Alice:: בת: 33 פרטים נוספים:
אודות הבלוג
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
| 7/2009
אחרי שבוע בארץ מאוד מרוחקת מכאן, אני כבר די מוכנה ליפול לתוך המיטה ולהשתקע בה במשך כמה שבועות ארוכים.
אבל למעשה אין לי זמן רב לעשות זאת - בעוד כשבועיים אני טסה שוב למשך שלושה שבועות.
אז למה אני נמצאת מחוץ לארץ הקודש כל כך הרבה?
ובכן, נסעתי לקנדה לבקר את אבא שלי. למעשה זה היה הרבה יותר מרק לבקר אותו. במידה מסוימת אפשר לומר שלמדתי אותו ואת החיים שלו.
מעולם, ב-7 השנים האחרונות בהן הוא גר שם, לא ידעתי יותר מרק היכן הוא גר ולעיתים גם באיזו עבודה הוא עובד. הנחתי שלשאול שאלות כאלו בטלפון זה מוזר מדי, ולדבר איתו על כך כשהוא בא לבקר אחת לשנה היה משהו שפשוט לא עלה בראשי.
כמובן שדווחתי על אירועים חשובים כמו הנישואים שלו, אבל חוץ מהעובדה הזו לא ידעתי יותר דבר.
מי האישה, היכן הם הכירו, האם יש לה ילדים? אלו היו שאלות חסרות טעם מבחינתי כי הנחתי שגם ככה לא אראה זאת במו עיני.
אבל ככל הנראה, תחת השפעה של משהו מסוים (הייתי אומרת כדורים נגד דיכאון אבל יתכן שיש גם גורמים אחרים) הצעתי רעיון מעניין למדי - לנסוע לקנדה לבקר אותו.
אני יכולה לספר המון על השבוע הארוך הזה, כי באמת יצא לי לראות ולחוות הרבה; לפגוש את המשפחה החורגת שלי, להיות במקומות שכל חיי רק שמעתי עליהם, לראות צורת חיים שונה ולנשום חיים צפון אמריקאים ממוצעים.
אני לא מתחרטת על כך שנסעתי לשם, למרות שהיו לי ספקות לפני כן ואפילו בזמן השהות שלי שם. אבל לזה אין שום קשר לנסיעה עצמה, אלא רק לאופי שלי - אני כזו מטבעי.
עדיין קשה לי לחשוב על המצב הנוכחי, ואני מנסה להתנער ממנו מהר. אני לא יודעת למה הורי התגרשו ולמה דווקא קנדה. ומה לעזאזל גרם לאבא שלי, שהיה אנטי דתי בכל 30 ומשהו שנות חייו להפוך לאדם דתי שומר מסורת תוך שנתיים בלבד (ודווקא מחוץ לארץ הקודש ולא בגבולותיה).
יש הרבה דברים שאני לא יודעת והייתי רוצה לדעת, אבל אני לא בטוחה שידיעתם תהיה בהכרח דבר חיובי. יש דברים שנועדו להישאר מאחור, גם אם הם חלק מההווה.
היעד הבא שלי הוא רוסיה, שבה גרה משפחתה של אמא שלי. אני מאוד נהנית לבקר שם, בעיקר משום שהיישוב בו הסבים שלי גרים הוא מיוחד במינו וכל כך שונה מהחיים כאן בישראל, בצל הטכנולוגיה, הטרור והמנטליות הישראלית המורגשת.
-
בשבועיים האלו שנותרו עד הטיסה אני אאלץ להתעסק בנושא די מייאש.
ובכן, בתור פרולוג קצר אני אספר עובדה על עצמי שקשורה בצורה עקיפה לעניין - אני מעדיפה להיות בחברת בנים מאשר בחברת בנות.
לפי דעתי, בנות נוטות להיות יותר מדי רגשניות ולעשות דרמות כמעט מכל דבר. בנים, לעומת זאת, מתנהגים בצורה יותר חופשית ולעיתים חסרת אכפתיות - ולאו דווקא באופן שלילי.
ולכן, הופתעתי מאוד כשידיד טוב החל לעורר סצנות קומפלקסיות בנוגע למערכת היחסים שלי ושל חבר שלי. הוא טוען שאנחנו דביקים מדי, מרוחקים מדי משאר החבר'ה, מתנהגים בצורה מכובדת יותר כשאנו לכוד ולא יחד ועוד שלל טענות אחרות. וכמובן, יש לו קבוצה של תומכים סודיים שהוא דואג להזכיר את קיומה מדי פעם.
חבל שאנשים צריכים להתעסק בדברים כל כך חסרי חשיבות כשבכל העולם ואפילו ממש לידנו קורים דברים נוראיים בין אנשים.
אני מניחה שזה פשוט טבע האדם וצריך להתמודד עם זה.
בהצלחה לי...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
