יש לי תגיות ישנות לבנות ומתפוררות,יש לי תיק ירוק וגדול וגם פנס לבן על הכומתה.
יש לי מחסור בשעות שינה ואוכל נורמלי,יש לי פרבילגיה לא לעשות מטבחים.
בשבוע הראשון כול הזמן חיפשתי פינה ללא אנשים שבה אוכל להתכרבל עם עצמי ולבכות.דמעות עלו בעיניי בעודי עומדת במסדר מול החדר אוכל,והדבר הזה שקרוי החדר שלי,והמקלחת והשירותים.
בשבוע השני פשוט כיביתי את עצמי.
אניחנו מתרוצצים כמו בחוות ננמלים קטנה חודשיים וחצי רק כדי שנוכל להגיד שעשינו משהו עם עצמנו בצבא.
ותהיה לי סיכה ויהיה לי ארון ומכרתי את עצמי לחודשיים וחצי אך אני מבטיחה,שבסוף אקנה את עצמי חזרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
