הצוות שלי קצת מאבד את שפיותו ואיתו גם אני.
כל אחד עם הבעיות שלו, הצרות שלו, השגעונות שלו ואני כמובן הפסיכולוג הראשי.
עוד פחות מיומיים זה קורה.
עוד פחות מיומיים אני רואה אותך שוב.
זה נשמע פתטי וזה נשמע מוגזם וזה נשמע הכל חוץ מנורמאלי אבל אני באמת משתגעת רק מהמחשבה ומה זה יעשה לי, איך אני אגיב, אם בכלל תפנה אליי? תגיד שלום? אני ארגיש משהו? אתה תרגיש משהו? יקרה משהו?
אני רוצה שיקרה משהו, אבל מצד שני ממש לא רוצה כי אני יודעת שזה לא טוב ושאתה לא בריא לי ושאין לנו עתיד ושזה לא יכול לקרות אבל באלי, אני רוצה אותך, אני מתגעגעת אליך.
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אני משתגעת כבר ממחשבות!
משתגעת מחלומות!
משתגעת מהתקופה הזאתי.
לא מאמינה שעבר חודש שלם שאשכרה לא דיברנו, שאשכר לא נפגשנו, שאשכרה לא נגענו, שאנחנו כבר לא...אנחנו.
אני לא יודעת כבר מה לעשות.
כולם אומרים שיעבור ועם הזמן יהיה יותר בסדר ושזו סגירת מעגל אבל אני רואה בזה בדיוק ההפך.
זה כל כך הולך לפתוח את הכל מחדש ולא סתם, זה עוד במקום שבו הכל קרה! הכל התחיל! הכל התגלגל.
לא יודעת איך אני שורדת את שלישי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
