יש סיכוי שעוד רגע ניפגש,
הלב דופק חזק, כל הגוף מתרגש.
נשימה מואצת, קשה פתאום לקלוט
מצאתי סיבה לבוא בלי להמציא שטויות
עוד כמעט יומיים אולי אראה אותך
עבר בערך חודש מהיום שקפאתי בקרבתך
מנסה להרגע ולא לחשוב יותר מידי
איך אפשר ככה להוציא אותך מחיי?
אולי בכלל לא תהיה בסביבה
יכול מאוד להיות שלכל ההתרגשות הזו אין באמת סיבה
בתוך תוכי מייחלת לראות את מבטך
זה שגרם לי ליפול חזר ולהתאהב כל כך בך
אז היום הודיעו לי שאני בסוף כן הולכת ביום רביעי. לאן? לבסיס שאתה משרת בו. למקום שהוא הממלכה שלך שהיית שם מאז ומתמיד ואתה מסתובב בכל מקום. הסיכוי שאני אראה אותך בין כל אלפי החיילים שמשרתים שם הוא לא הכי גדול אבל בהתחשב בעובדה שאני אלך לבקר את חברות שלי במשרדים שנמצאים בבנין שלך ואולי אפילו בקומה? כן, יש סיכוי שאני אראה אותך...
אני אהיה שם משהו כמו 5 שעות, מי יודע אולי גם בארוחת צהוריים, אסתובב, אלך לשקם, אטייל במשרדים, אפגוש חברים וכנראה כל היום גם אחפש אותך בעיניים.
אני לא אלך למשרד שלך (שאני אפילו לא יודעת איפה הוא), אני לא אלך ואחפש אותך בכוונה, אני לא אשאל עליך.
לפני שבוע בדיוק שלחתי לך את המכתב שזהו, ויתרתי, התייאשתי, אז אני מתכוונת לעמוד בזה. הבעיה היא שלא תמיד מספיקה הכוונה...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
