אז עוד כמה שעות...
עם המזל שלי אני לא אראה אותך אפילו לשניה
ואני לא בטוחה שזה לא טוב כן? אבל בתוך תוכי אפילו לא ככ עמוק בפנים אני רוצה לראות אותך.
השיחה האחרונה שלנו דיי הורידה לי ממך אבל יצא לי אתמול להסתכל על כל מיני דברים מההשלמה שביניהם כמובן כל המכתבים שהבאת לי.
לא הספקתי לפתוח את המכתב הראשון וכבר העיניים שלי הוצפו בדמעות שפשוט אי אפשר לבלוע...
נקודות מלוחות וסימטריות של מים מלאו את כל הסדין שלי כל פעם שפתחתי מכתב, אפילו לא קראתי אותם עד הסוף...
מכירים את זה שאתם מרגישים פתאום שהצלחתם קצת להתגבר על משהו ואתם מתקדמים? שחשבתם שהנה, הצלחתי המשך שבוע שלם לא לדבר ולא להגיב ואפילו לא להיכנס לשיחה בוואטסאפ וזה אפשרי ואז פתאום בבום אתם קולטים כמה אתם משקרים לעצמכם?
אז זה מה שקרה לי...
בכל אופן, נקווה שיהיה טוב. מקווה חראות אותך אבל רק מרחוק ושלא תראה אותי ושלא תדע שאני שם ושלא תתקרב רק כדי שאני אשרוד את החצי יום הזה שם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
