הנה הופעת ממש מולי, הלב החסיר פעימה
ישר הסתובבתי וברחתי לצד השני.
לא מסוגלת להתקרב, הלב לא יעמוד
חייבת להתאפס, לנסות לנשום עמוק.
אתה נעלם מהאופק, מסביב הכל רץ, מתבלגן
ואני בעיניים סורקות מנסה לאתר אותך מרחוק
מחפשת רק כדי לברוח, לא מסוגלת להישאר.
המקום הזה, המילים, הצלילים, הריחות, הזכרונות
זה גדול עליי, זה יותר מידי.
אני רצה למטה ואתה צץ משום מקום,
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי
הולכת לכל מקום שהוא לא קרוב אליך
אני לא מצליחה לנשום.
אין לי אוויר.
אתה שוב צץ ואני מחליטה באמת לברוח.
צעדים מהירים וגדולים לכיוון היציאה
הכל נראה רחוק כל כך.
חשבתי לעבור במקום שלנו אבל לקחתי צעד אחורה
מנסה לנשום עמוק, זה לא עובד לי כל כך
אפילו כשאני בחוץ, אני עדיין מרגישה בפנים
הכל סוגר עליי, אני חושבת על חיבוק אבל זה יהרוג אותי סופית.
הבאתי לך היום משהו שאני רוצה שתראה רק בעוד שבוע
יש לך יומולדת ולא יכולתי לעבור על זה בשתיקה
אז כמו שרק אני מסוגלת, הקלטתי לך שיר ועשיתי מצגת יפה עם תמונות ומילים
ואני יודעת שזה יהרוג אותך
ואני יודעת שזה יכאב
אז בשביל מה אתם בטח שואלים?
כי הייתי חייבת.
כי זאת אני.
כי אני לא יכולה לעזוב.
אז אני הולכת להטביע את יגוני,
לשתות בעיקר כדי לשכוח,
לקוות שזה יעזור במשהו למרות שאני יודעת שלא.
לא ציפיתי שיהיה כמו שהיה היום.
לא ציפיתי שאני לא אעמוד בזה,
לא ציפיתי שיהיה לי כל כך קשה לראות אותך
לא ציפיתי שייגמר האוויר
לא ציפיתי שאני ארצה וכל כך לא ארצה לראות אותך בשניה אחת.
עברתי את זה. אני בחיים אבל אני קצת מתה מבפנים ואני עדיין קצת שם.
יהיה בסדר יום אחד, אולי...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
