הלוואי והיה לי מישהו כזה, שלא יפסיק להתרגש ממני כמו שדני רובס שר לאישתו השניה בחתונה שלהם לפני כמה שנים...
אני לא מחפשת מישהו שיכתוב לי שירים או ישיר לי סרנדות, אני מחפשת את הדבר הכי בסיסי, הכי רגיל, הכי פשוט - מישהו שפשוט יתרגש ממני כל יום מחדש.
בלי תנאים, בלי שטויות, בלי בעיות (לא שיש דבר כזה מושלם אבל עדיין...)
אני לא מחפשת את המישהו הזה עכשיו, אני לא רוצה את הדבר הזה כרגע, אני רק רוצה שזה יקרה יום אחר ולא עוד מליון שנה, בזמן הרחוק הקרוב...
אתמול הייתי בהופעה של דני רובס והיו שם כמה שירים שפשוט...המיסו אותי עם המילים שלהם.
"אני בא הביתה מהלילה, ניתק לאט מהרחוב, בא הביתה מהלילה לחבק אליי קרוב"
"פולח כמו כאב בגשם אז חציתי את הרחוב אלייך, ועמדנו חבוקים באור חיוור אני זוכר את מגע ידייך."
"כל הדרך מהראש למטה לרגליים כל הגוף שלי בוער צורח לשמיים כוונה שקופה כוונת אדומה כיין שיקול מהיר הכל מותר את מהעיר אני מדבר"
"ואני לוקחת את כל מה שיש לי ונוסעת אל האיש שאוהב אותי שם אולי אמצא את מה שחסר בי שם אולי יכבה כל מה שמתייסר בי"
"ואף פעם לא אקח אותך כמובנת מאליה כך, אני לא מפסיק להתרגש ממך...להיות איש ראוי לך מה אבקש שאף פעם לא נפסיק להתרגש ממך"
כל שורה פה למעלה היא משיר אחר, כל שורה פה המיסה אותי עד העצם וגרמה לי להיזכר איזו עוצמה מטורפת (וטובה לשם שינוי) יש לרגשות.
אני יודעת שהיו לי אהבות שלא הפסקתי להתרגש מהן, שלא ויתרתי עליהן גם כשהיה קשה אבל הן נאלצו להיגמר מסיבה כזו או אחרת ואם הן היו ממשיכות...אני לא חושבת שהן היו נגמרות.
עצוב לחשוב שדברים נגמרים וזה דיי מעלה תהיות להמשך, אם יש בכלל משהו שלא נגמר?
אז בנתיים אני אחכה לזה שלא יפסיק להתרגש ממני, אני לא אחפש, אני לא אתאמץ למצוא, אני פשוט...אמתין בסבלנות...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
