החלום הזה של אתמול בלילה לא יוצא לי מהראש, לפחות לא החלק שאתה הופעת בו.
מעולם לא ויתרתי עליך.
עם כל החרא שהאכלת אותי והיה לא מעט עם כל ההגבלות והבעיות והתפיסה השונה של הדברים אכלתי המון חרא.
יצא לי לקרוא עכשיו קצת מההיסטוריה ששמורה לי בתצלומי מסך בפלאפון ואני קוראת ובאמת לא מבינה מאיפה שאבתי כל כך הרבה כוחות כדי להילחם עליך ועל האהבה המדוברת הזאת שהייתה לנו.
הלילה חלמתי שהייתי במקום מסויים, לא בטוחה באיזה עיר ומה היה האירוע אבל שלחת לי הודעה ואמרת שאתה צריך אותי, אני לא זוכרת במדוייק מה היו הנסיבות ולמה היית כל כך נואש אבל אמרת שאתה חייב אותי עכשיו.
האוטו שלי היה קצת רחוק אז אמא ואבא הקפיצו אותי אליו אבל טעו איכשהו בדרך וזה רק הרחיק אותי אז פשוט אמרתי להם לעצור איפה שאנחנו וירדתי לחפש את האוטו ברגל.
רצתי כמו משוגעת! עוברת בין המכוניות לאורך רחוב ממש ממש ארוך ואז הפלאפון שלי צלצל.
הודעה.
'את לא צריכה לבוא,
אני נפגש עם מור.'
לשם שינוי התגובה שלי לא הייתה 'בטוח?' או 'זה בסדר...' פשוט הסתכלתי על הפלאפון, כל הכח נעלם לי מהיד והוא פשוט נפל. הפסקתי לרוץ, עמדתי במקום ואז פשוט התעוררתי.
מי זאת מור אתם תוהים?
מור זאת האקסית שלו.
אחד הפחדים הגדולים ביותר שהיו לי במהלך ההשלמה כשכל הקטע הזה שלנו התחיל,
הם נפרדו ממש בתחילת ההשלמה ואנחנו התקרבנו ממש ויצא מזה הרבה דברים שלא הייתי מדמיינת שיקרו בכלל לפני.
באחד הימים הוא אמר לי שהוא דיבר עם אחותו והיא אמרה שמור מחכה שיגמר הקורס ואז אולי הם יחזרו.
כנראה שעכשיו זה נכנס לי גם לסיוטים.
אני לא יודעת אם בגלל שזה באמת הולך לקרות או סתם ככה בלי סיבה כי באמת שלא דיברתי איתך חוץ מה-3 הודעות המסכנות ההן ולא הזכרנו את זה בכלל, לא קראתי מכתבים ישנים, לא הסתכלתי בהיסטוריה, לא הסתכלתי בתמונות, לא ראיתי את הסירטון יומולדת שהכנתי לך, לא הרחתי את הבקבוק הריק של הבושם שלך שיש לי, לא עשיתי שום דבר שייתן לי ליפול שוב למטה - כלום!
ואז הגיע החלום הזה וכל היום חשבתי עליך.
כמובן שאחרי שהתעוררתי לא הצלחתי לחזור לישון.
אני לא יודעת מה יש בך שגרם לי להילחם עליך כל כך גם אחרי שאמרת שהכל נגמר ואפילו עכשיו, אפשר לראות בזה סוג של מלחמה, מלחמה עם עצמי על להכניע את הלב שלי להפסיק להרגיש מה שהוא מרגיש כלפיך.
להפסיק לחשוב עליך, הלפסיק לייחס לך חשיבות, להפסיק איתך. להפסיק הכל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
