"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

נכון שיום כיפור נועד כדי שנשב עם עצמנו,נחשוב ונבקש סליחות..

אבל יש דרך לבקש את הסליחות,

אני שונאת שביום הזה כל אחד כותב בפייסבוק-סליחה,אם פגעתי.

אני חושבת שכל בן אדם צריך לדעת במי הוא פגע ומה היו המעשים שעליהם הוא צריך לבקש כפרה ומחילה..

ולכתוב בפייסבוק-סליחה אם פגעתי במישהו ולהרגיש אחר כך-איזה כיף,ביקשתי סליחה זה בעיניי אבסורד ומכוער.

אני מודה-אני לא צמה.

ואף פעם לא צמתי!

אז עכשיו יש כאלה שיגידו-היא לא צמה והיא מתלוננת על אנשים שמבקשים סליחה בפייסבוק..

בעיניי הצום זה סבל,ולמה אני צריכה לסבול כדי להרגיש טוב עם עצמי?

כמובן שאני לא מעמיסה אוכל ועושה על האש ביום כיפור אבל הצום בעיניי זה לא מהות "החג".

מבחינתי זה שאח שלי ביום כיפור הולך לבית הכנסת זה הרבה יותר חזק מאשר לצום.

ומעבר לזה ככל שגדלים יום כיפור נהיה אפילו נחמד..

בשעה שש כבר שומעים מהחלון את הילדים הקטנים שיוצאים עם האופניים בקבוצות,קבוצות.

ויותר מאוחר כולם מתאספים ונפגשים ומדברים בגנטל.

וכולם לבושים בחולצות לבנות ונראים חגיגיים ומעבירים את הצום ביחד-ואת זה אני אוהבת.

שנה שעברה ביום כיפור הכרתי את החבר הקודם שלי..

כן,יום כיפור זה לא יום להיכרויות..אבל ככה קרה.

והיום אני חוגגת שבעה חודשים עם החבר הנוכחי שלי.

זה מרגיש לי כמו סגירת מעגל אבל מה שבטוח שאני הרבה יותר מאושרת משנה שעברה.

ואני יודעת היום שהבן אדם שאני ארצה לחגוג איתו שנה הוא החבר הנוכחי שלי וממש לא הקודם.

אני גם יודעת שאם אני אפגוש אותו היום הלב שלי הולך לצבוט כל כך אבל אחרי רגע אני אבין שהוא לא שווה את זה ויש לי מישהו הרבה הרבה הרבה יותר טוב.

אז שיהיה לכולנו גמר חתימה טובה וצום קל כמובן,לכל הצמים.

ואת הסליחות שלכם תבקשו בלב או פנים מול פנים.

רק לא בפייסבוק..זו לא הדרך.