"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

עכשיו אני בוכה,

אולי עוד חודש כבר אצחק,

אבל האדם הזה שאהבתי החליט פתאום שלא מתאים לו יותר,

שהוא רוצה שנפרד.

איך אפשר אחרי אחד עשר חודשים לרסק לי את הלב?

כבר פעם שנייה, שפשוט לוקחים לי את הלב ומרסקים אותו.

במילא, פעם קודמת הוא באמת לא היה שווה את הבכי..כולה איזה אחד שהכרתי לשלושה חודשים.

אבל אתה, אתה האדם הזה שאהבתי יותר מכל,

שבשבילך קמתי בבוקר וחייכתי,

שבשבילך הייתי מוכנה בשיא הרצינות להביא לך את הירח,

החלטת לוותר ואפילו לא נתת לי עוד הזדמנות,

אני יודעת שקשה לך גם עכשיו..

אבל מבחינתי גם אם אמא אומרת-דנה, לא בוכים על בנים..

אני בוכה ובוכה.

כי אהבתי אותך באמת, ואתה אהבת אותי. ואין מישהו בעולם הזה שהעריך אותי,השקיע בי,אהב אותי יותר ממך..

מה שמצחיק, שאתה עדיין אוהב אותי.

ניסיתי להגיד לך עוד מילה אחת, לגעת בך..אבל היית אטום. שמת מחסום ושמת סוף.

איך אני יכולה להתאהב שוב פעם?

חשבתי שאנחנו הכי מדהימים בעולם ושנתגבר על הכל, חשבתי שעוד חודש נחגוג פאקניג שנה ביחד..טעיתי.

טעיתי, כי הציפיות שלנו שונות, ככה אתה אמרת..

הלוואי שתתקשר אלי, ותגיד לי: יפה שלי, אני מתחרט על כל מילה, אני מצטער כל כך..תחזרי אלי.

אבל המציאות קצת שונה-כי מבחינתך זה סופי ואתה לא תיתן לי עוד הזדמנות.

ומה אני אעשה עכשיו?

אקום מחר בבוקר,אסתכל במראה ואתחיל את היום...ומי ישאל לשלומי? ומי יתקשר אלי בסוף היום? ולמי אני אתגעגע? ועל מי אני אדבר?

ידעתי שהמערכת יחסים שלנו מסובכת,קשה, מתסכלת אבל לוותר? בחיים לא הייתי מוותרת.

קשה לי ואני יודעת שלא תקשיב לי כי החלטת,

קשה לי ואני יודעת שלא תתחרט כי זה מה שאתה רוצה,מרגיש וחושב ולא אכפת לך.

ומה אעשה? עם כל הזכרונות, התמונות,השירים, המתנות..? תגיד לי.

ובסופשי שבוע? מי יחבק אותי, ינשק אותי, ייתן לי כוחות לעבור עוד שבועיים בלעדייך..

לבכות לא יעזור,

אבל אני מרגישה שהעולם התמוטט, שאין לי טעם בפה..והכל בגללך, כי התאהבתי בך וחשבתי שלא תפגע בי אף פעם.

אני לא יכולה לחשוב, שמישהי אחרת תזכה בך, שמישהי אחרת תהיה הנסיכה שלך..

ידעתי, שזה לא לנצח, אבל לא רציתי שזה ייגמר,לא עכשיו.

הלב כואב, הלב נשבר, הלב לא רוצה להתאהב עוד לעולם.