"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

החיים לימדו אותי ובעיקר התקופה האחרונה..

שאסור לרדוף אחרי בנים,

שאחרי פעם אחת שנפגעתי אז הפעם השנייה כבר פחות כואבת,

שלהיות רווקה זה הטוב ביותר,

שאסור לסמוך על אף אחד או להאמין בקלות לאנשים,

ושאם נפרדים וחוזרים אז רוב הסיכויים שהפרידה הבאה תגיע שוב בקרוב.
וזה שיעורים שלמדתי לחיים.

מה שבאמת בא לי לכתוב לך...

זה הודעה ארוכה שכוללת בתוכה הרבה הרבה קללות-אתה זבל,שקרן,בוגד,מגעיל,חרא, בן זונה ועוד הרבה דברים שיושבים לי עמוק בבטן.

גם אני שואלת את עצמי איך רגשות יכולים להשתנות בשנייה מפוסט לפוסט,משעה לשעה.

אבל יש לי תשובה לשאלה הזאת..

הענקתי לו את הלב שלי, עשיתי בשבילו את הכל, קניתי לו מתנה ליומולדת..

ובמקום לקבל תודה, קיבלתי בפרצוף את המשפט-אני לא אוהב אותך יותר.

תודה לך, שפגעת בי שוב,

תודה לך,שגרמת לי להרגיש מטומטמת על זה שבכלל השקעתי בשבילך והלכתי עד אליך ברגל כדי להביא לך את המתנה,

תודה שגרמת לי לחשוב שזאת הייתה התקופה הכי טובה שלנו אבל בעצם כל הזמן חייתי באשליה כי שיקרת לי,

ועכשיו רק נותר להגיד לך תודה על זה שנפרדנו והפעם לתמיד.

כי אני רוצה מישהו שיעריך אותי ויאהב אותי באמת ולא מתוך כפייה, מישהו שלא ישקר לי ולעצמו ושירדוף אחריי ואני לא אחריו..

ואתה יכול ללכת עכשיו לחפש את מה שתמיד רצית ולא חסר בנות שייתנו לך את זה.

אבל בינתיים אני רוצה להיות לבד.

לא אכפת לי מי יבוא בדרך, לא אכפת לי אם מישהו רוצה להציע לי ניחומים..

לא צריכה אף אחד חוץ מעצמי.

אז הלוואי שהיה לי את האומץ לשלוח לך-שאתה חרא בן אדם ושפגעת בי כמו שאף אחד לא פגע בי בחיים וריסקת לי את הלב.

אבל אם זאת עברתי שיעור חשוב לחיים והבנתי שתמיד צריך להקשיב לאמא שאמרה לי שאם נפרדנו כנראה שהייתה סיבה ולא היינו צריכים לחזור, וגם בלי אמא הבנתי הרבה דברים, למדתי מהמערכת יחסים הזאת הרבה וגם נהנתי ואהבתי בסופו של דבר.

כרגע-אני פשוט שונאת אותך ומרגישה מטומטמת.