מזל שיש לי את הבלוג לכתוב את מה שאני לא יכולה כבר שלושה ימים של ניתוק לכתוב לך..
אני כל פעם מחדש נכנסת לוואטספ מסתכלת על המשפט האחרון-אני אוהב אותך דנלולי, מחכה לראותך היום...
ואז חושבת אז רגע זה היה שקר?
ויום לפני כתוב בשיחה-אני אוהב אותך,לילה טוב.
ועוד ועוד..אני אוהב אותך. משפט שעכשיו נשמע לי חסר משמעות.
בא לי שתסביר לי מה קרה פתאום שהפסקת לאהוב אותי ביום אחד?
מי זאת שכבשה את ליבך..? מי זאת שגרמה לך לוותר עלי?
אוף.
אבל אני רוצה לדעת מה עובר עליך,
אני רוצה שתבוא ותתנצל בפני אבל אני יודעת שפשוט אין לי למה לצפות כי זה לא יקרה,
אני רוצה שאחרי שהיינו שנה ביחד תיתן לי לפחות את האפשרות לשמוע ממך את האמת ולא את התירוץ..
אבל למה בכלל אכפת לי ממך אחרי שפגעת בי?
ולמה אני בכלל ממשיכה לחשוב עליך אם אני בכלל רוצה למחוק אותך מהחיים שלי כי פגעת בי?
עד שהרגשות האלה יעברו לי יקח עוד המון זמן..
אני אמשיך ללכת לישון,לחשוב עליך ולהתחיל לבכות בשקט לכרית,
אני אמשיך להכנס לוואטספ ולבדוק מתי היית מחובר למרות שלא תשלח לי הודעה יותר בחיים,
ואני אמשיך לצערי לאהוב אותך עדיין למרות שבא לי בא לי פשוט לשנוא אותך.
בזמן הזה אני מאמינה שאתה כבר שרפת את כל המכתבים שלי וכמו שהבנתי הלכת ואמרת לכולם-נפרדנו.
רק חבל שכולם לא יודעים את הסיפור מאחורי הפרידה ואז אני לא בטוחה שהיו נשארים לך חברים..
הרוע יוצא ממני אבל זה רק כי אני מנסה להדחיק אותך..
ואולי,
אולי פעם נחזור לדבר ואני אוכל לשאול אותך את הסיבה האמיתית לפרידה,
כי האמת...אני לא מאמינה שהפסקת לאהוב אותי ואני לא מאמינה ששיקרת לי כל כך הרבה כי בעינייך המשפט-אני אוהב אותך לא היה סתם..אז פתאום כתבת אותו בכזאת קלות וגם שיקרת?
לא מגיע לך שאני בכלל אחשוב עליך בין כל הלחצים שעוברים עלי עכשיו,
אבל בתוך תוכי אני מקווה שאתה חושב עלי, יודע שטעית ושאתה זה שצריך לבוא ולסגור את המעגל הזה שנותרנו שנינו ללא מילים ופשוט ברחתי מהבית שלך מבלי להסתכל לך בעיניים.
לא רוצה לחזור אליך, לא רוצה את החיבוק שלך.
רוצה את הסליחה שלך, שתדע שאתה יכול להמשיך אחר כך הלאה ולהיות עם מי שתרצה, רק אל תשכח את כל מה שעשיתי בשבילך.
להתאהב שוב יהיה כל כך קשה אבל אני יודעת שמגיע לי מישהו הרבה יותר טוב ממך עכשיו.
וזהו, זה מה שנותר לי לומר ורציתי לכתוב לך אבל אני כותבת כאן במקום שנועד לפרוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בלונדה