"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

שישה ימים של ניתוק,

מצטערת שזה רודף אותי מפוסט לפוסט.

אבל גם שאני לא רוצה לחשוב עליו,

גם היום שהייתי בלחץ של החיים שלי מהמתכונת באנגלית ומהמבחן בפסיכולוגיה (ששניהם בסוף הלכו בסדר!)

יצאתי מהמבחן בפסיכולוגיה ורק חיכיתי שתשלח-איך היה המבחן?

אני לא רוצה להגיד-לאף אחד לא אכפת ממני,

כי בימים האחרונים לא הייתי בודדה, תמיד היו לצידי אנשים שעודדו אותי והיו איתי,

אבל כשאני לבד לבד אז אני חושבת עליך

ומתחילה לכתוב לך הודעות ואז מוחקת...

מתחילה לחפש כל דרך אפשרית להגיע איתך לקשר או לשמוע איזה מידע עליך..

כי שישה ימים של ניתוק אחרי שנה של אלף דיבורים כל היום וכל הלילה זה קשה לי, מקווה שגם לך.

כי שישה ימים של ניתוק זה להבין שכנראה את הסליחה אני כבר לא אקבל ושטוב לך ככה, למרות שגם לי טוב חוץ מזה שאם כבר ניתוק אני פשוט רוצה להגיע ליום שתצא לי מהמחשבות ולא רק מהחיים.

נמאס לי לדבר עליך גם שאני לא איתך,

נמאס לי לחשוב עליך,

נמאס לי מהתחושה שאתה כבר לא שם בשבילי..

וכדי להפיג את כל הפוסטים האלה עליך הגיע הזמן לקצת תמונות שמעלות חיוך כי למרות הכל,

בשישה הימים האלה חייכתי וגם ביליתי ואני יודעת לצערי, שגם אתה חייכת ונהנת..(כי הרי למה יש פייסבוק?).

כי מה מעביר שברון לב יותר טוב מעוגת שוקולד??

התמונות זה בעיקר מהסופ"ש שדודים שלי מרוסיה ביקרו כאן בארץ,

וזהו, עכשיו הולכים ללמוד לעוד מבחן..

ואני מקווה שלא תכנס לי שוב למחשבות כי ביום שיצאת לי מהלב הייתי צריכה למחוק אותך לתמיד..

שבוע טוב!