"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

אמא,כתבה לי אתמול משהו ממש מרגש ואני אצטט.. "דנה, בגיל ארבע? חמש? הבאתי אותך לחוג בלט ולא רצו לקבל אותך כי היית קטנה מדי.

אבל אחרי השיעור הראשון אמרו לי שילדה כזאת ממושמעת ומנומסת שתשאר,אין בעיה.
כך זה התחיל וכך זה נמשך והגעת היום למופע סיום האחרון שלך. שנים של התמדה, של שמחות ואכזבות..שנים שפעמיים בשבוע בכל מזג האוויר ובכל מצב רוח הלכת לחוג,עבדת קשה ואף פעם לא ויתרת.
שנים של אימונים לא קלים, חזרות עד השעות הקטנות של הלילה,משמעת,מבחנים,מופעים.
שנים שבהם רכשת חברות נפלאות, נסעתן ביחד לפסטיבלים באילת..שנים שלמדת המון דברים על עצמך ועל אחרים, למדת לקבל ביקורת לפעמים הוגנת ולפעמים לא, למדת לעזור והכי חשוב תמיד רקדת יפה ומכל הלב. אז זהו, הגעת לסיום. שיהיה מופע מוצלח היום ושנבוא לעוד הרבה מופעים שלך אחרי הצבא.."

שקראתי את זה בשיא הלחץ בחזרות ירדה לי דמעה קטנה אבל שקראתי את זה שוב ידעתי שאמא תיארה בדיוק את כל השנים האלה בצורה שאני לא יכלתי להביע במילים כי אתמול רק התרגשתי ובכיתי.

אף פעם לא רציתי ללכת לנסות משהו אחר כי הרגשתי שהמקום שלי הוא בבלט.
הכרתי שם באמת חברות מדהימות שאתמול רק נתנו לי עוד הוכחה לכך- הן הכינו לי אלבום עם תמונות ובתוכו יש ברכות מכולן..קראתי את הברכות אחת אחת ולא הפסקתי לבכות.

הסטודיו בשבילי הוא כמו בית שני ובגלל זה כל כך קשה לי לעכל את העובדה שזה נגמר ושאני לא אהיה שם יותר.
סבתא וההורים שלי באו להופעה אבל שרקדתי נתתי את השואו של החיים שלי כי רציתי שסבא שלי יראה אותי וידע שאני רוקדת בשבילו.

כל הופעה מאז גיל ארבע הוא היה בא עם המצלמה ומתעד את כל הריקודים שלי, אחר כך הוא היה יושב לראות אותם שוב ושוב ואומר לכולם: שהנכדה שלו רוקדת הכי יפה בעולם.
עליתי היום בבוקר על האוטובוס, פתאום ראיתי אדם זקן שהיה דומה לסבא שלי והתחלתי לבכות...(מזל שיש משקפי שמש..).

ה-14 שנים האלה שרקדתי היו מדהימות..הרבה אכזבות,כשלונות,צחוקים וריקודים אבל גם הרבה דברים שלמדתי לחיים ואני לא אשכח אותם.

אני אמשיך לרקוד גם אחרי הצבא כי זה משהו שהוא תמיד יישאר איתי ואני כמובן אמשיך לבוא לסטודיו בכל הזדמנות כדי לחבק את הבנות ולהזכיר להן שהן הולכות איתי לכל מקום בלב ושאף פעם אני לא באמת אעזוב.
עכשיו אפשר לנוח ולהעלות קצת תמונות מההופעה האחרונה..

 זה נגמר.

אז כמו שאמרתי, אני מקווה להמשיך לרקוד ואני מודה לכל החברות שלי בבלט!

אני אוהבת אתכן ובאמת שאני לא אשכח אתכן בחיים!

עכשיו הכל נגמר ונשאר רק לחכות לצבא....