"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

מחופששת.

זה כמעט כמו משוחררת רק בלי לגזור חוגר.

אין יותר צבא, אין יותר בסיס, אין יותר מדים.

האמת.. לא נקלט.

שומרים על קשר,נפגשים אבל שכל אחד גר בקצה השני של הארץ צריך לקבוע חודש מראש.

אבל אני שמחה.

התקופה האחרונה שלי בצבא הייתה קשה ומעיקה עם מפקד חדש שחשב שאני נמצאת בטירונות..

זה עצוב, זה שמח, זה קשה הכל ביחד..

עוד שבועיים אני עולה לבסיס להשתחרר..

זה מרגיש לי כמו יום שמח במיוחד, סיומה של תקופה בחיים.

בינתיים אמא אירגנה לי אתמול קבלת פנים חמה לרגל חזרתי הביתה אחרי שנתיים שהמשפחה שלי רואה אותי רק בסופי שבוע וגם לא תמיד יצא לנו להפגש.

כיף לחזור לישון במיטה שלי, כיף לחזור הביתה.

אבל אני לא אשקר שאני קצת מתגעגעת לחברים שלי, הצבא שלי זה היה כמו בית שני.

מה עושים עכשיו? עבודה,לימודים,טיול?

אולי הייתי צריכה לחתום קבע וזה היה פותר את כל הבעיות.. או שלא.