"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

עבודות,בילויים,חברים הכל נדחק לצד,

בימים האחרונים אני יושבת בבית של סבתא שלי כנהוג שבן אדם מת יושבים שבעה ימים.

אנחנו קצת מחפפים בגלל שזה חג ולכן נשב פחות. (אל תספרו לרבי).
אני חייבת להודות שבהחלט צוברים חוויות גם מלשבת שבעה.

אנשים באים  בלי סוף והבית של סבא וסבתא שלי הפך למוזיאון.

סבא שלי היה אדם מאוד מיוחד הוא אהב לאסוף-בולים,מטבעות,טלקרטים,חרבות,רובים,עטים ומה לא..

ולכל דבר שהוא אסף היה סדר,נושא ואבוי למי שהיה נוגע!

כל אוסף מסודר באלבומים שונים-בולים של כלבים, בולים של ארץ ישראל,בולים של מטוסים.

מטבעות משנת 70, מטבעות משנת 80 הכל כך כך מסודר ולאף אחד הוא לא הרשה לגעת באוספים שלו.

ועכשיו אם הוא היה רואה כמה אנשים נגעו לו בדברים הוא כבר היה מתהפך בקברו.

הבית של סבא וסבתא שלי מלא בתמונות, ספרים,דיסקים, פסלים של כלבים ובאמת שכל אחד שנכנס פשוט לא מפסיק להסתכל ואיך שכחתי-בכל מקום ועל כל דלת יש אלפי תמונות שלי ושל עמית (אח שלי) מאז שהיינו קטנים ועד היום.

קשה לתאר את הבית המדהים שלהם ומה הוא מאכלס בתוכו...(הייתי צריכה לצלם את זה).

בקיצור, כבר כמה ימים שאנשים נכנסים לבית שלהם ומופתעים מכמה שסבא שלי היה אדם מיוחד שאהב כל כך את החיים וידע מהו אושר.

כל הדברים שהוא אסף זה היה האושר הפנימי שלו וזה עושה טוב לראות את זה.

כל אחד שנכנס מביא איתו אוכל ככה שאני די משמינה מלשבת כל היום ולקבל אנשים.

כבר לקחתי לסבא שלי כמה דברים: אוסף של ביטלס, מצלמת וידאיו ישנה,עטים ומטבעות. (זאת הירושה שלי...)

אני חושבת שקצת ירשתי מסבא שלי את האהבה לאסוף דברים ולסדר אותם ואז להגיד לכולם-לא לגעת! אסור!

אז אפשר להגיד שגם לשבת שבעה זאת חוויה.

כמובן חוויה שאני מקווה שלא תצטרכו לעבור..כי ההלוויה הייתה הדבר הכי קשה שעברתי בחיים, עד כה סבא שלי הוא האדם הכי קרוב אלי שנפטר ולכן לא עברתי את החוויה של מוות וזה עצוב, אי אפשר לתאר את ההרגשה.

תמונה של סבא וסבתא שלי בצעירותם.

סבא אני לא אשכח אותך לעולם.

סבא יקר,

רק רציתי להגיד כמה מילים שמול קברך מחר יהיה לי קשה להוציא אותם,

אתמול בליל הסדר החלטת שאינך רוצה לחיות עוד,

גופך היה חלש וכבר שבוע שגססת במיטתך אך ברגע שעוד לא שמענו אותך נושם ידענו שויתרת והרמת ידיים.

עוד הספקנו אתמול לקרוא קצת בהגדה ולאכול את ארוחת החג עד ההודעה על מותך,

חזרנו הביתה וסבתא התקשרה בוכה להגיד שהיא אינה שומעת אותך נושם,

החיים האלה הם נגמרים כל כך מהר בגלל מחלות ארורות שתוקפות את גופנו ושום דבר לא יכול להציל אותנו.

סבא, הכרתי אותך 18 שנים.

כל משאלה הגשמת לי,בכל דבר האמנת בי.

ידעתי שמכל המשפחה אתה אוהב אותי הכי הרבה מכולם-כי למרות בעיות השפה ביננו ידעת להגיד לי שאתה אוהב אותי גם בעברית וגם ברוסית,ידעת להגיד לי שאני יפה בכל השפות וידעתי שאתה גאה בי בכל מעשה ידיי.

ועכשיו שהנחתי את ראשי על סבתא ובכינו יחדיו-היא שאלה, מי יגיד לך שאת יפה תמיד?

אהבת ששרתי לך,אהבת לצלם אותי ואת עמית בכל מצב מאז שהיינו קטנים ותמיד התגאת בנכדים שלך.

ושנכנסים לבית שלך ושל סבתא אי אפשר להתעלם מהאהבה שלך אלי ואל עמית-בכל מקום תמונות שלנו כאילו היינו הילדים שלך.

היית אדם כל כך מיוחד.

אספת בולים,מטבעות,טלקרטים,כלבים,חרבות..כל דבר אפשרי. ובליבך, היית כמו ילד-אוהב צעצועים,דברים קטנים ושטותיים.

אני זוכרת שתמיד אהבת לשבת בחדר שלי ולהסתכל על דברים שנמצאים לי על השולחן ובחיים לא שמעתי ממך מילה רעה עלי,

הסתכלת בתעודה שלי ואמרת שאני חכמה, הסתכלת בתמונות שאני מצלמת והיית מדרג אותם לפי הסדר שאהבת.

אני זוכרת שהייתי קטנה וכבר אז לא הייתי גאון במתמטיקה אז ניסית ללמד אותי לספור מטבעות,

ואני זוכרת שתמיד הייתי מנצחת בכל המשחקים של הקלפים שלימדת אותי..(אבל אני יודעת שויתרת כי אני לא אוהבת להפסיד).

בכמה חודשים האחרונים חייך נלקחו ממך בלי שום התראה מוקדמת.

אני רוצה לזכור אותך מחייך,צוחק ואומר לי מילים יפות ולא כמו שהיית בחודשים האחרונים.

הנחמה היא שעכשיו אתה כבר לא סובל, אתה נמצא במקום טוב יותר.

קצת מצחיק איך שבהתחלה בכיתי על פפי הכלבה המדהימה שכל כך אהבת, עכשיו אני בוכה עליך ונשארתי רק עם סבתא.

אני מקווה שסבתא תצליח לשקם את החיים שלה בלעדייך למרות שאני יודעת שאתה תמיד תשמור עליה ועלינו מלמעלה.

עצוב כל כך איך החג הפך להיות לאבל במהרה.

סבא, אני אף פעם לא אשכח אותך ואת כל מה שעשית בשבילי.

אתה הסבא הכי מדהים שיש ואני שמחה על הזכות שהייתה לי להכיר אותך והלוואי שגם הילדים שלי היו זוכים להכיר אותך.

יהי זכרך ברוך.