"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

אז לפני שנכנסת תחושת החג של מחר..

מותר קצת לבכות ולהגיד שקשה,

הצבא מייאש זה לא משהו חדש כל פעם מחדש אני מופתעת מעצמי כמה כוח יש לי להתמודד עם דברים..

השבוע הזה היה לי אחד השבועות הקשים מאז שאני בצבא.

ביום ראשון נכנסתי למטבח היישר לניקיונות פסח הכייפים שזה אומר לצחצח מקומות שאף אחד לא נגע בהם מאז פסח הקודם,

ביום שני התחיל מיני תרגיל שטח לקראת התרגיל הגדול שהולך להיות במאי..

בואו נעזוב את העובדה שמעולם לא אמרתי לאמא שלי-"אמא בא לי להיות לוחמת ולרדת לשטח בשירות הצבאי שלי.."

לא מבינה איך כל פעם מחדש אני נכנסת לשטח הזה וישנה בתוך נגמ"ש עם עוד עשרה אנשים, יושבת בתוך המפסן הזה ורושמת ביומן מבצעים, קופאת מקור וערה 24 שעות רצוף.

ברור שזה הכל חוויה.. החוויה היחידה של גובניקים בקרייה זה מה הם קנו בכל יום בשנה של השירות שלהם..

אני יכולה לפחות להגיד שעשיתי משהו בצבא שלי, משהו לספר לילדים.

אז התאיישתי קצת השבוע מהשטח הזה ולא ישנתי כמה לילות ועכשיו הייתי רוצה להגיד איזה כיף אני יוצאת לחופשה ארוכה עד יום ראשון הבא אבל לא אני עולה באמצע שבוע לסגור פסח ב'.

אז מה נותר להגיד חוץ מזה שבא לי להשתחרר ולא כיף לי בצבא יותר- נהיה לי קשה מבחינת המפקדת שלי שאוהבת יותר את החיילת השנייה שלה ואני חשה הפלייה, נמאס לי קצת מהאנשים שחושבים על עצמם ולא אכפת להם מאף אחד אחר ונמאס לי בכללי.

אבל בשביל זה יש לי כמה ימי חופשה לנוח בבית, אני מקווה להרגע, להשלים שעות שינה ולקחת הפסקה מכל הלחץ בצבא  הזה..

למרות שנשמע שרע לי.. אני לא יכולה לשקר הכרתי בצבא גם אנשים מדהימים שאני אוהבת.

שבוע שעבר הייתי בחתונה של אח של חברה שלי מהצבא והיה באמת כיף.

אז הצבא גם מביא איתו זכרונות טובים וגם פחות אבל חברים לכל החיים.

בנימה קצת יותר שמחה.. מאחלת לכולם חג שמח וכשר! תהנו ותנצלו את הזמן כמו שצריך.