"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

אני יודעת שכבר אין פה קוראים ואני כותבת לעצמי אבל התגעגעתי..

תמיד אהבתי לכתוב, יש פה הרבה תכנים בבלוג שישארו איתי לכל החיים כי זה בעצם הרבה דברים שעברתי בחיים..

אני רוצה לספר למי שעוד כאן שאני עוד רגע משתחררת..

זאת תחילתה של שנה חדשה שבקרוב אני גם אהיה אזרחית והמחשבות מתחילות להעלות..

מה אני הולכת לעשות עכשיו.. לעבוד,לטייל,ללמוד..?

אני רוצה הרבה דברים-לעבוד, להרוויח יותר ממשכורת של חייל מסכן,לטייל בניו זילנד, לחזור, ללמוד.. אבל מה? פסיכולוגיה, סטייליניג, עיצוב?

אף אחד לא יכול לסדר לי את המחשבות אבל אין מה לעשות אצטרך לקחת את ההחלטות הנכונות.

אז עוד 55 יום זה מה שנשאר לי בצה"ל..

פתאום שאני חושבת על זה קצת עצוב..

מה ככה נגמרות להן שנתיים? שנתיים של כל כך הרבה חויות, רגעים קשים וטובים.

אז לשנה הזאת אני רוצה לאחל לעצמי שאעשה מה שאני אוהבת.

סוף סוף אחזור להיות אזרחית זה כיף ומפחיד- הכל ביחד.

אאחל לעצמי הצלחה בדרכים שאבחר.. ואולי השנה הזאת סוף סוף אמצא מישהו אחרי שהתבגרתי,למדתי..

אחרי שאני בשלה להתחיל דברים חדשים בחיים.

בינתיים..הכל בסדר.

חיים מסופ"ש לסופ"ש אני עדיין חיילת.

רוצה להספיק הכל שאני בבית אבל אי אפשר כי אני חיילת עייפה שרוצה כל הזמן לישון,
בינתיים.. לאבא יש יומולדת 50 עוד שבוע. מפחיד כבר להיות בן 50. חצי מהחיים.. 

אני אוהבת אותך אבא. אני לא אומרת את זה בדרך כלל אבל אין כמו אבא שלי.

ואין כמו מיילי שכולנו אוהבים ושתמיד מעלה לי חיוך על הפנים.

אז פשוט שתהיה שנה טובה לכולם.