ימים עוברים, והחיים ממשיכים לי כאילו כל יום הוא שנה.
שאלתי את עצמי, מדוע אינני מסוגלת?
למה החיים שלי מסתבכים ככה?
יותר מידי זמן הקדשתי לזה, יותר מידי שעות.
רצון הוא דבר הפכפך אמרת לי פעם, ולא כל מה שאני רוצה הוא דווקא נכון.
גם אם אדבר על התחושות שלי, לא אפתור כלום.
שעה עוברת, כבר שש בבוקר,
ורק אני יושבת פה עם חתול בין הרגליים,
תוהה מתי העולם יתן לי לישון.
אף אחד לא ער יותר, רק הטלויזיה רועשת בקולי קולות.
לפעמים אני בטוחה שלא אצליח לישון לעולם.
יותר מידי רעש רקע.
יותר מידי מצפון.
כלום לא יפתר ככה.