בית משוגעים

רציתי לספר למישהו משהו, ואז קלטתי, שאין לי חבר אחד שאני מרגישה שיגיב בצורה שהייתי רוצה שיגיב.

אני כל כך צריכה להשתפך בלי שאף אחד יהפוך את זה למשהו שלו או שיגיב לזה ברחמים או בציניות.

אוך...

אני פשוט אכתוב פה בתקווה שזה יוריד לי את זה מהחזה.

עברתי המון שיט, ואנשים יודעים שעברתי הטרדות בחיי שישבו לי בראש, ואפילו השפיעו על הלילות שלי, 

אבל אף פעם לא קראתי או ראיתי משהו שעשה לי טריגר, וגם מעולם זה לא מנע ממני לחיות את חיי היום יום שלי, תמיד צחקתי מכל "אזהרה טריגר x z"..

ואז ראיתי את פרק 10 מהעונה השלישית של כתום זה השחור החדש. 

וזה שבר אותי. 

הפרק הזה היה כך כך קשה, כל כך עמוק בצורה שלא ראיתי קודם וזה... איך מתמודדים עם זה? 

אלוהים אני כל כך שבורה, כל הרגשות שלי כל הפחדים כל דבר נורא שקרה לי צף לי ולא הולך.

אני שונאת את עצמי, אני שונאת את הצורה שבה לא עשיתי כלום וקפאתי כשדברים קרו, אני שונאת את זה שנתתי לאנשים לעשות לי דברים תחת נסיון להשפיע על ילדה קטנה. 

אולי זה הזמן שלי פשוט להתמודד עם דברים?

להפסיק לתת להם לקחת אותי בלילות ולגרום לי לא לישון? 

אולי.