קצת בדילי. וקצת הרבה זמן לא הייתי פה. סתם רציתי לפרוק.
ניפרדנו. אחרי שנה ועשר. החלטתו. והסכמתי. למרות שלא רציתי, בעבר. רק אחרי חודש אני מבינה כמה זה עשה לי טוב! כל הקשרים עם האנשים שאיבדתי. כל החברים שלי. כל הבנים שאפשר להתסכל עליהם. כל הזמן הפנוי שיש.
אולי גמאני לא באמת אהבתי אותך, אולי סתם התרגלתי, ולא הייתי מוכנה לעובדה שלא יהיה אותך יותר. אבל זה אנושי, אחרי שנה ועשר, להתרגל למשו אחר. שלא תתקשר בבוקר לאחל בוקר טוב. ובלילה - לילה טוב. הנשיקות, החיבוקים. הטלפונים, המתנות.
אבל זה לא כזה נורא, כי יהיו דברים אחרים במקום, יהיה מישו אחר, אולי אפילו טוב יותר :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אביטלטול :]