עין מול עין.

פה מול פה.

יד מול יד.

כל אצבע ואצבע מול חברתה, כל ריס וריס מול בן זוגו.

כל שערה שעוד תרם הלבינה, מול זוגתה שעוד לא ידעה דאגה.

כל קמט שהנעורים לועגים לו, מול קמט שעוד ייקרה.

הכל במקום.

אפשר להתחיל.

כל הטוב שבי נשטף ממני. כל הרע שבה נשטף ממנה.

אני פראית, היא שלווה.

אני הרעה, היא הטובה.

אני הסיוט של עצמי, היא הברכה.

הכוח שלי מצטבר באגרופים, בבעיטות. הכוח שלה בעיניים ובקצות האצבעות.

הכוח שלי נוזל לטפרים, לשיניים המחודדות וצמאות הדם. שלה מרחף אל הכנפיים הצחורות.

אני הורסת, היא מרפאה.

אני שונאת, בעיקר אותה. היא אוהבת, במיוחד אותי.

אם לי יכאב היא תבכה, אם לה יכאב אני אצחק.

אם אני אפול היא תזיל עליי דמעות חמות, אם היא תיפול אני אנשוך את צווארה.

מכה אחת והכול נגמר.

טיפת דם על הרצפה ומתחתיה רסיס ומתחתיו הפנים שלה. היא הבהילה אותי.

צעד מבוהל אחורה, עוד רסיס, עוד פנים.

המון רסיסים, המון פנים.

תשתקי. תשבי בשקט. קול של המון היא.

מה עשית?! טיפשה! אני מנסה לברוח מהקולות שלה.

את מנוולת, אבל אני סולחת לך.

את גוש של גועל אבל אני מקבלת אותך.

ומה את נותנת לי בתמורה?

אני אמת והיא בדיה.

אני מפלצת והיא הסוהרת.

אני כלואה בכלוב הזהב שלה והיא לא נותנת לי לצאת.

הצילו