לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

סיפורים בהמשכים D:


P:

יום הולדת שמחAvatarכינוי: 

בת: 32

MSN: 

תמונה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:





הוסף מסר

6/2008

פרק 14 :]


^לפי רעות^

שמעתי את ולריה נכנסת הביתה והחלטתי ללכת לישון אך צלצול פלאפון קטע את כל מחשבותיי על המסך היה מספר לא מזוהה עניתי בחשש

אני:" הלו...?"

....: "היי רעות זה שון" שמעתי רעד בקולו

אני: "הא שון ? מה אתה רוצה?"

שון:" אני צריך לדבר איתך !"

אני:" עכשיו ב 2 לפנות בוקר ?!"

שון:" כן... זה חשוב"

אני:" מה קרה?" כבר הייתי מודאגת

שון:" זה קשור לולר" הייתה לי הרגשה שהוא בוכה...

 

היי

זאת רעות......

מזמן לא כתבתי.. אבל הנה פרק...

מקווה שתאהבו....=)

 

ברגע שסיימתי את השיחה עם שון הייתי יותר מופתעת ממקודם....

הייתי כולי מוזרה.. לא ידעתי מה אני מרגישה כל הרגשות שלי היו מעורבבים..

הייתי מאוד מאוכזבת מולריה מצד אחד אבל מצד שני לא יכולתי להאשים אותה בגלל שהיא לא יכולה לשלוט בזה.. היא ילדה חולה..

הייתי כל כך עייפה ומבולבלת והחלטתי זהגיע הזמן לישון..

נשכבתי במיטתי ונרדמתי עם מחשבות.

 

^למחרת בבוקרר^

בבוקר כשהתעורתי לא יכולתי להסתכל לולריה בעיניים..

היא לא ידעה שאני יודעת מהמצב שלה אז העדפתי ללכת לבית הספר מהר בלי שהיא תשים לב וככה אני לא יפלוט משהו בטעות... אני לא רציתי שהיא תדע שאני יודעת על הבולמיה..

אבל ידעתי שזה לא יעזור כי גם ככה ניפגש בכתה בבית ספר..

החלטתי לצאת מהבית שעה לפני חילת הלימודים.

השארתי פתק לאמא ולולריה שאני הולכת לבית ספר ושאני יחזור קצת מאוחר..

כמובן שבמקום לבית ספר הלכתי לפארק בשכונה ליד.

לא ידעת יעם מי לדבר. לא היה לי אף אחד להתיעץ איתו..

ידעתי ששון לא יבריז מהלימודים ויבוא להיות איתי.

וידעתי שאם אני יספר לקארין אז יש מצב שהיא ישר תרוץ ותגיד הכל לולריה..

אני לא ידעתי מה לעשות עם החיים שלי הגעתי למסקנה שהחיים שלי משעממים ושאני כל היום וכל הזמן רק עוסקת בחיים של ולריה..

אין לי חבר, אין לי ידידים, קארין החברה היחידה שיש לי ואנחנו גם בקושי נפגשות כי אני כל הזמן עסוקה בצרות של ולריה.. לאומת כל הדברים שקורים בחיים שלי אני לא עושה לעצמי שום דבר רע כדי לסיים אותם..

אני מאמינה שהחיים הם מתנה מאלהים וצריך להודות לו על כל שניה שנושמים.

אמת זאת לולריה יש חבר מוושלם, ידידים לא חסר לה (החברים של שון), יש לה את קארין שנמצאת איתה כל הזמן.. היא יותר יפה ממני ויותר רזה...

ולאומת כל הדברים שיש לה היא הולכת ודופקת לעצמה את החיים....

אני פשוט לא מבינה אותה..

 

מרוב כל ההרהורים אני נרדמתי בפארק..

כשהתעוררתי כבר היה 2 בצהרים החלטתי לחזור הביתה..

 

^לפי ולריה^

קמתי בבוקר בשעה הרגילה לבית ספר.

ירדתי למטה כדי לשתות וראיתי על המקרר פתק מרעות שהי איצאה כבר לבית ספר. לא הופתעתי ולא חשדתי בכלום מכיון שרעות טיפוס של בוקר והיא אוהבת לצאת יותר מוקדם מדי פעם..

פתאום שמעתי דפיקה בדלת. הלכי לפתוח ולהפתעתי שון החמוד בא להגיד לי בוקר טוב.. הוא נתן לי נשיקה גדולה ורטובה על הפה ויצאנו יחד לבית הספר..

בכיתה לא ראיתי את רעות..

המורה שאלה מה קרה לה ואמרתי לה שהיא לא מרגישה טוב למרות שנורא דאגתי לה.

אני לא רציתי לדבר איתה.. אני בן אדם קשוח.. ואני עומדת על שלי.. עד שהיא לא תבקש סליחה אני לא יבקש... אני רוצה לראות מי תישבר ראשונה..

חזרתי הביתה אחרי סיום הלימודים וראיתי שרעות עוד לא בבית אבל שהיא שחכה את הפלאפון שלה...

אמרתי שאני יחכה עד שאמא תחזור והלכתי למחשב....

 

^לפי רעות^

איך שחזרתי הביתה הלכתי להתקלח...

ראיתי שולריה בבית אבל התעלמתי ממנה....

זה לא יכול להמשך ככה חייבים לעשות משהו....

נכתב על ידי , 12/6/2008 20:49  
15 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פרק 13| איך זה להיות שונה


שלום :]

אני ממש ממש מצטערת אל חוסר העדכונים

אבל מהיום זה ישתנה !!! הכל היה ככה בגלל הלחץ

בלימודים וכל החרא הזה D: אז מהיום הפרקים

יעלו בתדירות גבוהה :]]

 

פרק 13 :

^לפי ולריה^

בערב הלכתי להתקלח עם המחשבות על רעות , יצאתי מהמקלחת התלבשתי והטלפון צלצלתי על המסך הבהב השם: "שון" החלטתי לענות...

אני:"הלו..."

שון:" ולר יפה שלי מה קורה?"

אני:" לא יודעת, לא משו מה איתך?"

שון:" נחמד... את שומעת אני לא רחוק מהבית שלך רוצה לצאת למרכז נשב נאכל נדבר?"

אני:"לא מאוחר ?"

שון:" מה פתאום... אני יחזיר אותך אחר כך הביתה"

אני:" אוקי נשמע דווקא נחמד... אני די צריכה לצאת מהבית"

שון:"טוב אני עוד 10 דקות אצלך טוב?"

אני:" אוקי.. אני מחכה"

שון:" ביי נסיכה" הרגשתי את החיוך המתפרס על פניו

אני:" ביי " צחקקתי וניתקתי את השיחה

התאפרתי קלות שמתי בושם נעים לבשתי חולצה שחורה עם גולגולות לבנות עם ג'ינס סקיני כהה *חדש* וירדתי לקומה למטה שם ישבה רעות וראתה טלוויזיה...

רעות:" לאן זה?"

אני:" איפה אמא?"

רעות:"ישנה, עכשיו תעני לי על שאלה" היא ניסתה להוציא מעצמה קול אדיש

אני:" סתם יוצאת עם שון..."

רעות:" לא מאוחר עכשיו?"

אני:" הוא יחזיר אותי אל תדאגי, ומספיק להתנהג כמו אמא"

רעות:" אני לא יודעת מה איתך אבל לי איכפת ממך"

אני:" מה שתגידי... בי"

יצאתי עצבנית מהבית ועם זאת הרגשתי לא נעים על איך שדיברתי לרעות,

הרי היא אחותי התאומה היא החצי השני שלי... ראיתי את שון הוא התקרב עליי ונשק לי בפה אחרי שהתנתקנו הוא חיבק אותי לקח לי את היד והלכנו לעבר המרכז.

בדרך הייתה שתיקה לאחר רבע שעה הגענו התיישבנו בארומה

שון:" מה את רוצה לאכול?"

אני:" אני לא רעבה !"

שון:" את ממש רזה. תאכלי בבקשה בשבילי"

אני:" אין מה לדאוג !"

שון:"בבקשה בשבילי?"

אני:" שיהיה..."

שון:" טוב אני הולך להזמין"

שון קם והלך להזמין אחרי כ 10 דקות הוא חזר עם 2 טוסטים ושתייה לא רציתי להראות התנגדות אז אכלתי...

שון:"אז תגידי למה נשמעת כ"כ מבואסת בטלפון?" הוא הראה התעניינות

אני:" סתם רבתי עם רעות, אני מרגישה שאנחנו מתרחקות יותר נכון שאני מאבדת אותה... אני מתנהגת עליה בזלזול למרות שאני לא רוצה זה ניראה כאילו אני כבר לא יכולה להיות פתוחה איתה וזה כואב לי, אתה מבין היינו היום בקניות ובדרך כלל שאנחנו קונות הכל ביחד מדברות על כל דבר לפני שאנחנו קונות אותו והיום ?! בכלל לא דיברנו אפילו אמא כבר הבינה שמשהו לא בסדר"

שון:"דעתי את צריכה לבוא הביתה ולדבר איתה על הכל ! להסביר לה מה עובר עלייך לספר לה לשתף אותה, את תרגישי הקלה שהיא איתך וככה גם תתקרבו !"

אני:" אתה יודע מה ?! אתה צודק היום אני יחזור הלך לישון ומחר נשאר בבית וישר כשנקום אני מתכוונת לדבר איתה"

שון חייך ראיתי שהוא מרוצה מזה שהוא עזר לי, סיימנו לאכול והרגשתי שמנה חיסלתי  טוסט שלם !

אני:" שון אני שנייה באה"

שון:" לאן את?"

אני:" שירותים" צחקקתי

הוא חייך ואני הסתובבתי ללכת לשירותים וכרגיל נכנסתי לשירותים ו... הקאתי הרגשתי כ"כ מגעילה הרגשתי חלשה אך עם זאת הרגשתי חזקה שולטת"

^לפי שון^

ישבתי וחיכיתי לולריה הרשתי ממש טוב עם זה שהיא איתי שעזרתי לה, חיכיתי וחיכיתי אך היא לא חזרה החלטתי ללכת לשירותים בדוק מה שלומה, התקדמתי לשירותים ולא האמנתי למה ששמעתי , שמעתי הקאות שלא פסקו לאחר 2 שניות הן נפסקו ולאחר דקה ולריה יצאה מהשירותים עם פרצוף מופתע.

^לפי ולריה^

יצאתי מהשירותים ולא האמנתי למראה עיניי שון עמד מולי וחייך חיוך קטן

אני:" שון מה אתה עושה כאן?"

שון:" ל....א ב..את אז החלטתי ל..קרוא לך"

אני:" אה אוקי..." חייכתי

שון:"שנזוז הביתה?"

אני:" אוקי..."

הוא שילם על האוכל ויצאנו כל הדרך הביתה שלי עברה בשתיקה מגעילה כזאת לבסוף הגענו הביתה הוא הסתכל עליי וראיתי בעיניים שלו עצב הוא חייך חיוך קטן נשק לי על הפה וכך נפרדנו, נכנסתי הביתה ורעות כבר הייתה בחדר שלה אני עליתי לחדר ונכנסתי למיטה.

^לפי רעות^

שמעתי את ולריה נכנסת הביתה והחלטתי ללכת לישון אך צלצול פלאפון קטע את כל מחשבותיי על המסך היה מספר לא מזוהה עניתי בחשש

אני:" הלו...?"

....: "היי רעות זה שון" שמעתי רעד בקולו

אני: "הא שון ? מה אתה רוצה?"

שון:" אני צריך לדבר איתך !"

אני:" עכשיו ב 2 לפנות בוקר ?!"

שון:" כן... זה חשוב"

אני:" מה קרה?" כבר הייתי מודאגת

שון:" זה קשור לולר" הייתה לי הרגשה שהוא בוכה...

 

 

 

נכתב על ידי , 3/6/2008 16:15  
17 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





2,077

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לסיפורים בהמשכים P: אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על סיפורים בהמשכים P: ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)