האמת היא שבשנה החרונה כמעט ולא יצא לי לכתוב פה הרבה..ז"א לעיתים רחוקות וגם בלי הרבה התעמקות
קשה לי לכתוב כאן..
והכי קשה לי, זה לקרוא.
האנשים שבאמת הייתי איתם בקשר ושהייתי קוראת כל פוסט ופוסט שלהם אני לא מצליחה לקורא כמעט חצי
קשה לי.
קשה לקרוא את מה שעובר עליכם כי מרוב הזדהות אני רק היה בי הדחף להמשיך לקרוא.
אבל עכשיו כשהעיניים שלי יותר פקוחות אני לא יכולה לתת לרגש המזדהה הזה לחזור אליי
אני לא יכולה לתת לדחף הזה והחוזקה הזאת של הלהתמכר לצומות והרצון להיות רזה להשתלט עליי.
למרות שזה קשה, קשה להיות בעולם האמיתי, ה"רגיל"
כי אם שם את נופלת, וזה קורה הרבה אין לך לאן לברוח
כשחושבים על זה..זה לא הפרעת אכילה, זה עולם מוזר, זה לא רק העיסוק במזון
זה השלכות של דברים הכי הזויים שמתלווים לזה
זה עולם כמו גן עדן וגיהנום.
זה השלב שטוב לי מאוד עם עצמי אבל גם ממש רע לי בו זמנית. כי אני תקועה
אין ביכולתי לעשות שום דבר כדי לתקן כי "הבטחתי לעצמי"
לא עוד תיקונים!
לא עוד שינויים!
לא עוד הסתרות של רגשות!
להיות אני.
אבל מי אני?
אני נמצאת במצב שאני תקועה, בין העולם הנורמלי..ואני תקועה רק שם כי אני לעולם לא אחזור לשטויות לעולם לא אקשיב לאנשים שמטיפים
לא הקאתי כבר שנה.
ז"א הקאתי בסילבסטר מאלכוהול אבל זה לא היה מכוונה ורציתי שזה יפסק...כמו כל אדם רגיל שמקיא מזה
אני כבר השלמתי עם השומן שלי, ופה ושם אני מנסה לחפות על זה
לא שזה ממש הולך לי
אבל להשלים עם זה זה הכי קשה, כי אין לי את הדרך להרזות יותר
תמיד אפשר להגיד "תרזי בריא"
אבל הגוף והמוח ניסה כל כך הרבה שיטות במהירות מופרזת
שאין כוח, וגם אין כוח להגיד אני רוצה למות, אין כוח גם לחייך יותר מידי, אין כוח להביע שום רגש.
אני אוכלת ליד אנשים, האוכל אצלי לא דבר שניתן להתבייש בו יותר, אני מרשה לעצמי להראות שמנה בפומבי
לעומת םעמים קודמות שישר הייתי הופכת את הארון רק כדי למצוא משו שיוריד ממני איזה קילו שניים או ישר לעשות צום ולהתהלך עם קילו פחות
אבל כרגע...אין לי כבר כוחות
אני לוקחת טעימה מהחיים של כולם (תרתי משמע)
אפשר להגיד שאני יותר מאושרת, אבל לצערי הרב זה בא על חשבון דברים אחרים
כמו האופי שלי למשל.
מקווה שאף אדם לא יכנס לזה, ומקווה שהאנשים יהיו עם ביטחון עצמי גבוה, כי זה כיף לראות אנשים כאלה
לא משנה איך הם נראים או מאין באו
.
Sound Of Freedom
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
♥siv♥