וואו. שנים. באמת שנים. במלוא מובן המילה.

הפוסט האחרון נכתב כאן באפריל 2011, ומאז הרבה דברים השתנו.

שלוש שנים זהו פרק זמן לא מבוטל.
חשבתי להשאיר את המקום הזה רק כזיכרון ישן, אבל משהו בי לא נתן לי לעזוב לגמרי...
יש משהו מיוחד כאן שהוא חלק בלתי נפרד...
ובעצם, יולי עבדה על המקום הזה כל כך קשה בשבילי, על פינה קטנה לכתיבה...
וזה נחמד מדיי פעם להציץ בפיסת נוסטלגיה - אז למה לא?

בשישים שניות- או בשלושה משפטים ניתן לסכם שלוש שנים בלימודים, עבודה קשה, זוגיות מבוססת שכמעט כוונה לחתונה
אך התפרקה, לא מעט חברים וחברות שהתחתנו, חברה אחת שהתגרשה, שלוש חברות שהתארסו, שישה תינוקות שנולדו,
יום הולדת 27, 28, 29, סיום שנתיים עם כיתה מקסימה והתחלה עם כיתה לא פשוטה, מעבר דירה, השתלמות נחמדה,
התאבדות של יאניב, חגיגות שישים שנות נישואין לסבא וסבתא, דייטים, הופעות, ושטויות...
בטוח שכחתי משהו- אבל עד שאזכר- כבר יפורסם הפוסט.

חזרתי לנגן, אבל עוד לא ממש לכתוב- לא שירים לא סיפורים- לא כלום.

תקופה קפואה בפרץ היצירתיות...

אבל אני עוד אחזור...אני יודעת... בשביל זה אני פה.

ואולי- עד סוף החודש- אשיב בשיר או סיפור מכל הלב ולא רק שבבי מחשבות.

Be right back soon...

שבוע נעים,

שוב- אחרי שלוש שנים...

הציפור!