בלוג של נערה קצת שונה

אחרי הרבהרבהרבה זמן, אני מעדכנת (:

אני אצל חברה שלי, כפרהעליה.

היא ליידי, לא נראה לי בכלל שהיא שמה לב שאני מעדכנת.

טוב, עכשיו היא שמה לב.

אמ, אז ככה.

יש לו יומולדת עוד כמה ימים. כפרהעליו.

העניין הוא, שבהתחלה הוא לא רוצה לעשות יומולדת בכלל, כאילו, לא לעשות מסיבה.

בגלל שאמא שלו ואח שלו נשארים בבית וכל זה, וזה מבאס, אתם יודעים.

אבל שכנעתי אותו והחלטנו בסוף שזה יהיה.

הוא אמר לי שזה בתנאי אחד.

שנצא לאנשהו רק אנחנו.

טוב, אני מודה שהייתי בשוק.

אבל הוא היה רציני לגמרי.

החלטנו שזה יהיה, אבל בתור התחלה, לפני שדיברנו על זה שנצא בכלל רק שנינו.

הוא קבע עם מישהי אחרת שנצא כמה ילדים,

והבעיה היא שזה משתלב בזמן של מתי שאני והוא היינו אמורים לצאת לבד.

והוא לא אמר לה, המניאק, שאני והוא עומדים לצאת רק אנחנו.

אז, אמ, די התעצבנתי עליו שהוא לא אמר לה (אבל לא הראתי לו את זה) שזה יהיה רק אנחנו.

והייתי בטוחה שזה פשוט התבטל אוטומטית.

בסוף היום, כשכבר באתי לצאת מהכיתה ללכת הביתה, הוא לחש לי "שלא תחשבי ששכחתי את הדייט שלנו".
הייתי בהלם,

חייכתי אליו.

בקיצור..

אז כנראה שזה יהיה,

אבל עוד לא דיברתי איתו מתי הוא ידבר איתם בקשר לזה שהעניין איתם בוטל,

או איך הוא יגיד להם את זה.

חוצמזה, שכבר יוצר שבכל יום אנחנו יוצאים מהכיתה, באיזושהי הפסקה, ברוב הפעמים הגדולה,

והולכים לאיזה מקום, שפשוט החלטנו שהוא קבוע שלנו,

כמו שנה שעברה.

זה ממש כייף, שיש לי מישהו להיות איתו ככה (:

אבל.. אני לא אוהבת אותו,

אני בטוחה בזה.

אני אחזור מאוחר יותר.

גודביי

אני כבר בקושי מוציאה עצבים פה.

עובדה, לא כתבתי מאז ה-13 לחודש.

הכל יוצא עליו, המסכן הזה.

לאנורא, הוא גם מוציא עלי.

חגיגה.

חוצמזה, שאני מתחילה להיות לחוצה שקיימים דברים לא הוגנים בעולם

( די! איך לא חשבתי על זה קודם שהעולם הוא מקום לא הוגן?

הטימטום אכל אותי)

אבל הוא אמר לי 4 פעמים בשיחה את השורש א.ה.ב בקשר אלי.

(אבל מי סופר?..)

וזה דווקא כשאני הפסקתי לחשוב עליו,

במובן הזה. אני מתכוונת.

כל מי שילך חודש-חודשיים אחורה בבלוג יראה כמה סבלתי בגלל זה.

כי אהבתי אותו והוא לא שם עלי, במובן הזה..

ועכשיו? כשאני עברתי הלאה? דווקא עכשיו אני רואה שהוא מתחיל להרגיש אלי משהו?

כנראה.. כשאוהבים מישהו נדבקים אליו קצת יותר...

או מתנהגים אליו בנימוס כולשהו, משהו שעוצר את השני לאהוב חזרה.

אבל כשזה מפסיק.. ומתנהגים חופשי לחלוטין.. אז פתאום השני רואה את מה שהוא לא הצליח לראות קודם..

והופ, המצב מתהפך.

דמט, העולם הזה רשע, מגעיל.



ובנימה אופטימית זו..

יום שבת חרא.

ציפיתי ליום שבת ישנוני כזה.

שכל הזמן אני אהיה במיטה, ואם אני אצטרך אקום זה יהיה רק בשביל ללכת לשירותים או לאכול.

וזה גם יהיה רק בערך 4 פעמים, וזהו.

אבל לא. היה חובה להיות משהו מבאס של המשפחה.

ארוחת צהריים שדורשת ממני לקום ב-1 ולא לנוח עד 5, אח"כ ללכת ברגל הביתה ו"לעשות את הכייף שלי" חצי שעה ולחזור לשם.

אפשר לקלל? תודה.

כוס אמ'אמא של מי שהמציא ארוחות משפחתיות.

ועוד יותר כוס אמ'אמא של מי שהמציא את זה ביום שבת.

שימות מי שהמציא את בצפר.

מי שהמציא את להשאר בבצפר עד שלוש וחצי

ומי שהמציא את הש"ב.

שיתאבדו כל המורות, והלוואי וזה יהיה כואב.

ובעצם, שכל מה שנצטרך בעולם הזה יהיה לאכול, לישון.. ו.. בעצם זהו.

המשך יום שבת חינני לכולם.

~ אוקי.. NOT.~

כאילו, טוב, אני כ"כ לא החלטית,

כל ערב אני מאוכזבת מעצמי, עייפה, כ"כ רגוזה.. לאדעת, נורא מעוצבנת..

אבל בבוקר? אני קמה כאילו הכל אחלה, מגיעה לבצפר - הכל בסדר.. אבל שום דבר לא בסדר!

•  יש לי אבא מושלם, שנותן לי הכל, שעוזר בהכל. שמבין הכל!

אבל כמו מפגרת (או לא "כמו"..) האחות המטומטמת הזאת שלי לא יודעת להעריך שומדבר.

כאילו, באמת!

אז מחר יש את היום נישואים ה-40 לדודים שלי. ואבא שלי רצה שהכל יצא כ"כ יפה.

הוא קנה "מכל המשפחה" טלוויזיית LCD ארבעים אינצ', יואו, מושלמת.

ורצה ברכה שתהיה תואמת למתנה כזאת!

אבל אחותי, לא איכפת לה!

אז נכון שכל היום הייתי עמוסה בצורה מפחידה ולא היה לי זמן,

אבל עשיתי את זה בערב.. כשחזרתי שיעור מהגיטרה ~המזורגג הזה~ בתשע.

אז כרגיל, אני כותבת את כל המלל הזה והיא מעצב(נ)ת.

אבל היא לא זכרה שומדבר ממה שאבא שלי ביקש ממנה!

הוא רוצה הכל בכתב גדול, יפה, משהו מושקע. עם הרבה תמונות שכתוב עליהם "40" ברקע.

והיא? כלום לא עשתה!

אני מרגישה כאילו הוא נותן בשבילנו הכל, ואני לא מצליחה לתת לו רבע מזה.

מגיע לו כ"כ הרבה!

• אני חושבת ורוצה דברים כ"כ לא הגיוניים.

כאילו, הוא בכיתה י', למה שייסתכל על ח'טניקית כמוני? הא?

באמת, ואנחנו אפילו לא מדברים,

ואני כ"כ חסרת ביטחון עצמי (וגם כ"כ רוצה לשמור לי את מה שיש..) ואני לא מוכנה להוציא רבע מילה ליידו.

~כל האנשים המושלמים שנמצאים בבלוג החסר חיים הזה, ויודעים על מי אני מדברת, ויודעים מה אני רוצה וכל זה,

עשו טובה, תהיו חמודים ותגידו עלי משהו. ת-ח-נ-ו-נ-י-י. אבל אני לא מדברת עליך, נעה כפרפר ><~

• טוב, ונראה לי שגם אח שלו די. אופ. לא מסוגלת להגיד את זה.

~באמת צריך לדבר כזה הסבר?! זה נורא כבר ככה!~

• החדר שלי כ"כ מבולגן,אחרי הרהיטים החדשים, חוצמזה שעדיין לא הוצאנו את השולחן והכל נראה זוועה.

ודי, אין לי כח לסדר שומדבר. ויום שמתחיל לי כשאני רואה איזה משהו מבולגן ממשיך לי ליום נוראי.

אני מכירה את האישיות הזבל שלי.

• חוצמזה, שכל הזמן יש לי תחושה שאנשים לא רצויים קוראים פה.

כפרה עליכם, זדיינו מפה. D:

• התחלתי לדבר כ"כ לא כמו מי שכולם מכירים.

כאילו, בטח, ממש אני. "זדיינו מפה", "מזורגג". בטח! רק החנונית שכולם מכירים.

אוקי, NOT

• נכשלתי באנגלית.. מדעים.. בשל"ח קיבלתי 70 (מה עובר עלי?!!?)

זה כ"כ לא מתאים לי. מתאים לי 100, טוב, 90, גם עם 80 הייתי מסתפקת!

אבל לא, זה חייב להיות ככה..

• אני מגלה מיום ליום, איך זה שהבנאדם הכי חמוד ומתוק ומושלם שאני מכירה (טוב, אחרייך נונה, אחרי דילן.. אחרי ביל.. אחרי כמה אנשים אחרים שלא עולים לי בראש עכשיו ><) מתנהג לכל הבנות שפשוט היו חולות לו על התחת אותו דבר.

אבל פשוט מתנהג אליהן אותו דבר.

כאילו, וונדי? היית חייב, אעלק פיטרפן. כ"כ התבגרת שזה מפחיד.

טוב, אני עדיין מתה עליו ~ידידי הטוב ביותר~ אבל זה כ"כ לא יפה, משהו פחד.

• טוב, למרות שאני כועסת על אחותי, יש לה יומולדת sweet sixteen ומבחינתה זה חשוב יותר מבת מצווה.

נורא רציתי לקנות לה משהו גדול כזה. מושקע, מושלם (: אבל, כאילו, איך אני אמצא?

רציתי בהתחלה לקנות לה משהו מהחברה של פיט.

אבל עכשיו? כבר אי אפשר, היא כבר לא מעריצה אותו (נזכרה להודיע לנו אתמול..)

תודו שזאת צרה. תודו.!

• אני רעבה, אני כ"כ רעבה, אבל אין לי כח לעשות שומדבר!! לאכול שומדבר.

אני גם צריכה להתקלח.. לסדר את החדר הזה, התיק, הש"ב. הכל. למי יש כח??!!?

נלקח מבלוג: 515881