יום שני לחופשה הכפויה שלי, לא עשיתי שום דבר מיוחד, סתם העברתי את זמני מול הטלוויזיה והמחשב.
גיליתי שחבר שלי גם כן הודיע שהוא מתפטר מהעבודה, אחד מהותיקים, נשארו שניים בדיוק, אחרי שאני והוא עזבנו. מה אני אגיד לכם? מגיע להם. המנהלים בעבודה הקודמת שלי לא השכילו להבין שניסיון זה חלק קריטי מהעבודה הזו, ולכן התייחסו, ועדיין מתייחסים, כמו זבל לאנשים שעובדים שם. מבחינתם זו עבודת סטודנטים, ולכן לא משנה אם יחליפו מישהו שעבד שנתיים במישהו שהגיע עכשיו. מטומטמים.
מחר אמור להיות ערב הגמר של הבי"ס שלי, אבל יש מצב שיתבטל, בגלל שלגים שעשויים לרדת בירושלים. חבל, דווקא ציפיתי לזה, מאוד מקוה שזה לא יקרה.
עדיין כואב להיות בלי חברה שלי, חסר לי לומר לה כל יום שאני אוהב אותה, לשמוע ממנה שהיא אוהבת אותי, ומתגעגעת וכל מיני דברים כאלה.
מצד שני, זה מרגיש נכון. זה מרגיש שעשיתי את הדבר הנכון, שאנחנו לא אמורים להיות ביחד, זוג, אלא ככה, פשוט ידידים.
אני כבר מוכן לרגע שבו אתחיל להרגיש חרמן מרגע לרגע, עד שלבסוף אפילו הדובי שהיא קנתה לי ייראה לא רע.
שיט.