פרק 7
רצתי מישם לא רציתי להאמין למה שראיתי כל היום היום הסתובבתי בחוץ.. איזה מנייאק הוא אני לא מאמינה שחשבתי בכלל להישאר פה..
הלב שלי נישבר הדמעות לא הפסיקו לצאת לי... איך הוא עשה את זה ? למה? מה הוא לא אוהב אותי? וואי אני טיפשה בכלל שהיתאהבתי בו
אני שונאת אותו... אוף אני לא שונאת אותו אני אוהבת אותו.. אבל אני בחיים לא יסלח לא על זה ולחשוב שרציתי להישאר פה...
למה עד שסופסוף הייתי מאושרת זה נהרס לי והתפוצץ לי בפרצוף..
מרי וטל וטום ניסו להתקשר אליי כל היום אבל סיננתי אותם הוא באמת חשב שאני יענה לו אחרי זה..
ממש לא וואי אי אפשר היה לתאר את כל מה שהרגשתי זה שנאה כעס אהבה ... הכי הרבה כאב..
ואני פאקינג טיפשהה איך יכולתי להאמין לו בכלל..
בוילה של טום וביל:
"מה את עושה תזוזי ממני" טום התפרץ על אנה.
"מנשקת אותך.. דבר שהרבה זמן רציתי לעשות"אנה השיבה לו.
"נו ו.. מה את רוצה שאני יעשה לך אני עם תבל ואני אוהב אותה אז אל תהרסי לנו את זה ותעשבי אותי בשקט"
"אבל.."עוד לפני שהיא הספיקה לדבר טום אמר לה "שום אבל.. תחזרי לגיאורג ונשכח מכל השטות הזאת"
"טום מה עשית לה?" מרי נכנסה למטבח וצעקה עליו.
"מה?! למי?!"טום שאל אותה.
"לתבל.. היא רצה מפה בוכה..?! היא לא רצתה לדבר איתי בכלל" מרי אמרה לו.
"לא.. זה לא קורה לי!!! אני לא מאמין שהיא ראתה את זה" טום אמר בייאוש.
"מה היא ראתה?!?!"מרי התנפלה על טום.
"סתם אנה נישקה אותי.. אבל הבהרתי לה שאני אוהב את תבל ושתשכח מיזה"טום הסביר למרי.
"וואי אני יהרוג את הבוגדת הזאת בגללה תבל נעלמה אני אפילו לא יודעת איפה היא אני יילך לטל שתבוא איתי לחפש אותה.."
"אני בא איתך"
טום ומרי הלכו לחפש את טל הם סיפרו לה הכל והלכו לחפש אותי... הם חפרו הכל פינה הם לא מצאו אותי..
היה כבר 12 וחצי בלילה...
הגעתי לבית של ביל וטום דפקתי בדלת
"מיזה?" זה היה הקול של ביל
"זאת אני תבל"אמרתי בשקט.
ביל פתח לי את הדלת.
"איפה היית כל היום כולם חיפשו אותך יש לך מושג איך טל וטום וכולם דאגו לך" ביל צעק עליי.
"ביל בבקשה ממך אל תטיף לי עכשיו.. ואל תגיד לטום שאני פה.. אני לא רוצה לדבר איתו.. איפה טל?" אמרתי לו.
"טוב כנסי היא בחדר שלי"
"תודה ביל"
עליתי בשקט לחדר של ביל
"איפה היית מה את דפוקה את לא יודעת איך דאגתי לך"טל הטיפה לי וחיבקה אותי חזק.
"אני.. ראיתי.. מתנשקים" התחלתי להגיד לה אבל המילים נבלעו לי ויצאו לי רק דמעות.
"היי תירגעי ספרי לי מה קרה" היא אמרה וניגבה לי את הדימעות.
"אני רצתי כדי לספר לטום שאסי יעזור לי לשכנע את אמא שאני ישאר פה ואז ראיתי אותו מתנשק עם אנה הזאת"
"אבל את לא יודעת מה באמת קרה שם את לא יכולה לשפוט אותו"
"אני יודעת טוב מאוד מה ראיתי הוא הרס אותי יש לך מושג איך הרגשתי... אני לא מאמינה שהוא עשה לי את זה"
"אבל לכי תדברי איתו תיראי מה הוא אומר לך אל תסיקי מסקנות לבד"
"לא רוצה אני באתי להגיד לך שאני הולכת לישון בבית שלך אני לא רוצה להישאר פה"
"מה פיתאום את לא הולכת עכשיו לבד"
"אני הולכת טוב טל אני ידבר איתך בבוקר תגידי למרי שאני כבר יראה אותה מחר"
"לא תישארי איתי פה"
"לא באמת טל אני רוצה ללכת להיות לבד "
"את בטוחה?"
"כן אני בטוחה"
נישקתי אותה ויצאתי מהחדר... עברתי במסדרון למדרגות כדי לרדת למטה וניתקלתי בטום
הגברתי את ההליכה ושלי ורצתי יותר מהר אבל הוא השיג אותי ותפס אותי..
"תבל זה לא מה שבאמת קרה מה שראית זה לא נכון תני לי להסביר לך"טום התחנן שאני יקשיב לו.
"לא טום אין על מה לדבר ... ותעזוב אותי.."
השתחררתי ממנו ועליתי למונית שחיכתה לי בחוץ.. הגעתי לבית של טל עליתי לחדר שלה.. התקלחתי שמתי פיגמה וניכנסתי למיטה..
כמובן שלא יכלתי להירדם חשבתי על כל מה שקרה היום ועל איך שהלב שלי נשבר...
-צילצול של טלפון-
"הלו..."עניתי מתוך שינה.
"תבלי.. הכל בסדר" זאת הייתה טל.
"כן אני פשוט רק עכשיו קמתי"
"אהה אוקיי אני עוד מעט באה לבית עם מרי"
"לא אתן לא חייבות לבוא בגללי אני בסדר אין לכן מה לדאוג"
"לא אנחנו נבוא להיות איתך קצת"
"לא.. לא צריך אני יסתדר חוץ מיזה שאמא שלך פה "
"טוב בסדר.. אז אנחנו ניהיה יותר מאוחר אני הולכת עם ביל ואני יבוא"
"טוב בסדר קחי את הזמן"
"טובי יאלה ביוש אוהבת "
"ביוש"
ניתקתי את הטלפון הסתכלתי בשעון היה כבר 12 בצהרים קמתי שטפתי פנים והלכתי בחזרה למיטה הדלקתי טלויזיה שמתי MTV היה איזה שיר לא מוכר..
- דפיקה בדלת-
"שלום... תבל פה?"
"כן תעלה היא למעלה בחדר הכי שמאלי"
"אוקיי תודה"
לקחתי את הגיטרה שהייתה בצד והתחלתי לנגן אל השיר שכתבתי בלילה
"looking at the picture
and think about you
about all what happen
about this treason
i will not be briken
i will be strong
i don't need you
in a cold's night
and in a hard day's too"
עצרתי כשהבחנתי בו עומד שם
"מה אתה עושה פה את לא מבין שאני לא רוצה לראות אותך"
"את שרה ממש יפה "
"תודה וטום דיי תעזוב אותי בבקשה אתה לא מבין אני לא יכולה ככה אתה הורס אותי"
לא רציתי להראות לו שאני חלשה אבל הם פשוט יצאו הדמעות הארורות האלה.
טום תפס אותי וחיבק אותי חזק
"דיי תעזוב אותי כבר לא מספיק מה שעשית לי"
"תבליי אני נישבע לך שאני לא עשיתי כלום זה היא באה ונישקה אותי ניראה לך שהייתי בוגד בך?!?"
" טום אני לא יודעת בכלל למה האמנתי לך"
"אני נישבע לך ... אני - אוהב- אותך"
"כן .. בטח אם הייתי אוהב אותי לא היית מתנשק איתה"
"אבל אני לא נישקתי אותה זה היא נישקה אותי אני העפתי אותה ממני .. זה לא אשמתי"
"טוב טום זה לא מעניין אותי תילך"
"לא אבל את צריכה להאמין לי אני לא שיקרתי"
דחפתי אותו מישם וסילקתי אותו סגרתי את הדלת ודפקתי עלייה ובעתי בה " אני שונאת אותך טום קאוליץ, אני שונאת, אני שונאת"
הדמעות כבר הציפו אותי..
בוילה:
"טום אני מצטערת אני לא התכוונתי לגרום לך לבלאגן"אנה אמרה לו
"תשתקי את הכל בגללך אני שונא אותך"טום אמר לה.
והוסיף מיד"ויש לך שתי דקות לעוף מהבית שלי"
עברו יומיים הכל נישאר כמו שהיה טום ניסה לדבר איתי וכולם ניסו לשכנע אותי לסלוח לו.. אבל לא..
והיום הטיסה...זה עבר כ"כ מהר ארזתי את כל הדברים שלי...
"מריי אסי אתם מוכנים עוד שעתיים טיסה??" צעקתי להם מלמעלה.
"אני מוכנה אני רק צריכה להיפרד מגיובאני"מרי השיבה לי.
"גם אני מוכן"
בנתיים מרי וגיובאני:
"אני לא מאמין שאת כבר עוזבת" גיובאני אמר לה.
"כן עבר מהר .. אבל אני יחזור מהר וחוץ מיזה שגם אתה תבוא ואני יתקשר אלייך כל יום"
"כן אבל עדיין זה קצת קשה לי"הוא אמר וחיבק אותה חיבוק חם.
"טוב ג'יו אני חושבת שהגיע הזמן להיפרד עוד חצי שעה אני עולה למטוס"
"כן בואי אני יקח אותך לשדה תעופה"
בינתיים טל וטום:
"תיראי תתני לה את המכתב שתגיעי לשדה תעופה" טום אמר לטל.
"אני ייתן לה תתפלל שהיא תסלח לך כי אם היא תילך זה נגמר"
"כן אני יודע ואני מקווה שהיא תסלח לי י אני באמת אוהב אותה"
"טוב אני זזתי נדבר יותר מאוחר"
היא נתנה לו נשיקה בלחי והלכה משם לנמל תעופה.
"וואי חשבתי כבר שלא תבואי עוד דקה אני עולה למטוס בואי תביא חיבוק"
"ניראלך שאני יפספס.. תיראי קחי את המכתב הזה ותיקראי אותו"
"טוביי ... אני רצה למטוס לפני שהוא יילך בלעדיי" אמרתי וצחקתי קצת.
"אני יתגעגע אלייך"
"אני גם יתגעגע אלייך ותבואי אלי בחג"
נתנו חיבוקי אחרון ורצתי למטוס עליתי הכנסתי את היד לכיס וראיתי את המכתב הוצאתי אותו והתחלתי לקרוא.
"תבל אני יודע שאת בטח כבר בדרך לישראל...
ושאת בטח שונאת אותי בגלל מה שראית
אני נישבע לך שאני לא רציתי לפגוע בך ולא הייתי עושה את זה
זאת אנה נישקה אותי ואני העפתי אותה..
אני נישבע לך שאני אוהב רק אותך..
אני לא יודע מה אני יעשה עכשיו שאת הולכת..
האהבה היחידה שהייתה פעם ראשונה בחיים שלי חומקת לי בין הידיים
ומה אני יכול לעשות?!? ממש כלום..
הייתי נותן הכל כדי שתיסלחי לי ושתישארי איתי..
טוב אני חושב שאמרתי לך כבר הכל.. שאני אוהב אותך ושאת החיים שלי...
שתיהיה לך טיסה נעימה
אוהב אותך ויאהב אותך לנצח
טומי שלך"
"כולם לחגור חגורות התכוננו להמראה"
...........................................................................
אז ככה ממש השקעתי על הפרק הזה.. אז אני מבקשת הרבה תגובות
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סיפור_בהמשכים_טוקיו_הוטל
