תמיד כולם קיצוניים מידי, תמיד כולם ימצאו את הרע באדם,

תמיד אבל תמיד תהיה קנאה אבל תמיד.

תמיד יהיה את המישהו שיהרוס כל רגע מתוק, תמיד נטעה,

אבל אח"כ בוודאי שנלמד מהטעיות. תמיד נפיק לקחים

מרגע מר או מתוק. תמיד נאמר "שיט את ההזדמנות שלי

פספסתי" ואז היא פתאום תצוץ ותבוא.

ויש את האנשים האלה שמגיע להם עולם ומלואו אבל אין להם

כלום. למי מגיע יותר? למי מגיע פחות? את זה החיים עוד לא

לימדו אותי. למה אני והוא לא יחד? לזה אין תשובה.

למה יש מחשולים לאושר? כי ככה זה נותן תחושה של ואלה,

חויתי את החיים כמו שצריך.

אין משהו בסיסי. אני פשוט חסרת מנוחה כרגיל.

הפרינססה.