אז זהו , זה נגמר.

אני מרגישה כאילו עקרו לי את הלב מהמקום .

וויתרנו . וויתרתי על הבן אדם שאני הכי אוהבת בעולם רק כי אני יותר גדולה ממנו .

הוא וויתר עליי..כי אין ברירה.

אני כל כך אוהבת אותו ואני לא מפסיקה לבכות...

הנה , אני כותבת פוסט ב7 וחצי בבוקר כשאני עוד לא מאורגנת בכלל .. אין לי כוח לכלום.

זה כל כך לא פייר.

אחרי שיחה ארוכה שהייתה לי עם אבא שלי , הבנתי שהוא הבן אדם הכי חשוב לי במשפחה הגרעינית.

אף פעם לא דיברתי איתו ככה...

אז אוקיי , הוא צודק .

זה שאני גדולה ממנו זה לא בריא..והמרחק הזה והכל.

אבל הסיבה היחידה שנפרדתי ממנו...הייתה שנמאס לי לאכזב אותו . את אבא שלי.

אני אוהבת אותו יותר מכל דבר אחר ,

לא יודעת אם איך להמשיך מפה ...

אני שבורה.

:'(