כשהשיר הכי חרוש בעולם ,

אבל הכי מעודד בעולם (לפחות אותי ) , מתנגן ברקע (Bad day) ..אני שוב מוצאת את עצמי יושבת מול המחשב וחושבת עליו .. על כל הרגעים שהיו לנו , כשהייתי בקרית-גת, וחושבת ש..אולי זה הזמן לנצור את המחשבות האלה בלב ובמחשבות , לומר יפה ביי ביי ולומר לו תודה על מה שהוא עשה בשבילי (והוא עשה . והמון ) וגם לומר לו תודה שהייתה לי את הזכות להכיר אותו .. ולהמשיך הלאה .

כמו שאמרתי לו , תמיד תישאר לו פינה ענקית בלב שלי .

גם עוד 10 שנים .

( אני עדיין חיה בפנטזיה הזאת שעוד 5 שנים ככה נתאהב שוב .. אבל .. מי יודע ? )

החלטתי באמת להמשיך הלאה ,

לא מתאים לי לבכות בגללו ...

לא מתאים לי פשוט .

היה טוב וטוב שהיה אבל דיי ,

הגיע הזמן למחות את הדמעות ולהתנהג בבגרות .

פרידה זה לא דבר נעים .. אבל .. אין מה לעשות , זה לא תלוי בנו .

ובפעם האחרונה ?

אני אוהבת אותך .

ביי לזכרונות ,

ביי לרגשות (?)

( מבטיחה שזה הפוסט האחרון .. )